טיול הקניונים הגדול

בוקר טוב לכולם (ערב טוב לישראלים)!
הנה, הבוקר המובטח הגיע ועכשיו יש לי המון זמן לספר על הטיול המדהים שערכנו בחופשת האביב. הטיול היה תשעה ימים, מתוכם יומיים זה יציאה מהבית וחזרה אליו, ככה שבסה”כ היינו בערך 20 שעות בקליפורניה במהלך כל חופשת האביב הזאת.


ביום שבת התעוררנו בשמונה, התארגנו ויצאנו לשדה התעופה לקחת את האוטו השכור. אחרי שהם עשו בעיות שם התברר גם שיש על האוטו שריטות ושמיכל הדלק כמעט ריק. אחרי כל זה נסענו הביתה בנסיעה חלקה ומדהימה. האוטו הזה פשוט שקט ונוח. בבית ארזנו הכל, התמקמנו באוטו ויצאנו לכיוון לאס וגאס.


לאס וגאס נמצאת בערך 340 מייל מלוס אנג’לס. מכיוון שלאף אחד אין מושג מה זה מייל, מחשבים את זמן הנסיעה לפי המהירות. תוך ארבע וחצי שעות הגענו לנבדה ומיד ראינו קזינו. בתחנת דלק שעצרנו בה גם היו מכונות הימורים, ונודע לי שאפילו בשדה התעופה שם יש כמה. בלאס וגאס הגענו למלון הילטון והרגשנו ממש עניים ליד כל הפאר הזה. אחרי שנחתנו על איש הקבלה הכי מפגר שיש (וזה נודע לנו אח”כ) פתחנו את החדר וגילינו חדר קטן ומסכן. אינטרנט: 11 דולר. פתיחת בקבוק מים מהמלון: 4 דולר. להזמין מקרר לחדר: 10 דולר (והמקרר ממש קטן). עוד מיטה: 30 דולר. נשימה: בינתיים חינם, אבל בטח זה גם ישתנה בקרוב. למטה היה קזינו ובו אנשים שיושבים מבוקר ועד ערב (ומערב ועד בוקר) ומהמרים בלי סוף. כמובן שמפסידים שם בכמויות, אבל להם זה לא איכפת. “אולי הפעם זה שלך”, זה הרעיון של העיר הזאת.


יום אחרי זה, מוקדם בבוקר, יצאנו לכיוון העיירה וויליאמס, העיר שממנה יוצאת הרכבת האיטית להחריד לגראנד קניון. בנסיעה לכיוון אריזונה עברנו על סכר הובר, אחד מהסכרים שהוקמו על נהר הקולורדו המסכן, ואחד שנותן לנו חשמל. לאס וגאס לא מקבלים מהסכר הזה אפילו אלקטרון אחד, כי הם לא רצו לפני שבעים שנה. שבע מדינות היו שם בהסכם, ואפילו מקסיקו נדחפה באמצע, אבל לאס וגאס לא מקבלת כלום. האמריקאים האלה עושים הסכמים ארוכי טווח יותר מדי.


אחרי שינה בוויליאמס, אריזונה, יצאנו לכיוון הגראנד קניון. המקום הזה פשוט מדהים. הקניון בעומק ממוצע של קילומטר וחצי, עם צבעים מדהימים ונהר הקולורדו שעובר שם מוסיף המון. לפי מה שראינו בסרט שהלכנו אליו בסוף היום, הנהר הזה הוא לא רגוע ושקט כמו שנראה מלמעלה. הוא די שוצף וגועש, מקום מושלם לראפטינג. הבעיה היא שכדי לרדת למטה צריך או מסוק שעולה מאתיים חמישים דולר לאחד או הליכה ברגל של שמונה שעות. אנחנו נשארנו למעלה, היה ממש יפה גם משם.


אחרי הגראנד קניון ששרף לי יפה את הפרצוף חזרנו לוויליאמס, ומשם נסענו לכיוון אגם פאוול. פאוול הוא הראשון לחצות את נהר הקולורדו בתוך הגרנד קניון בלי למות או לוותר באמצע. בדרך לאגם, בערך שלושה ק”מ לפניו, סטינו לכיוון קניון אנטילופה. שם פגשנו אינדיאנים חביבים שתמורת הרבה מאוד כסף הסכימו להסיע אותנו לקניון ולעשות לנו סיור. המדריכה הראתה לנו כל מיני צורות משונות על הקיר, שרה בפנים והתהדרה באנגלית בערך ברמה שלי. בסוף המסלול פגשנו עוד ארבע משפחות, כולן מדברות עברית. פשוט מדהים איך שיש ישראלים בכל מקום. אחרי הסיור בקניון האינטילופות הזה נסענו למלון הבא, קוואליטי אין בעיירה פייג’ (עמוד. שם מקורי, הא?). המלון באמת היה די איכותי.


יום אחרי זה קמנו בבוקר ויצאנו לחפש סירה להשכרה באגם. אחרי אינסוף הכוונות מצאנו מקום חדש ויפה עם סירה במחירים מדהימים. ועוד, כל מה שצריך בשביל לנהוג בסירה הוא רשיון נהיגה (לאנשים מגיל 18). זה לא הפריע להורים שלי ושל המשפחה השניה לתת לי לנהוג קצת בסירה. זה היה רק בחלק שמותר לשוט לאט, ואז אבא שלי לקח את ההגה. ראינו מקומות מדהימים עם הסירה הזאת, ובעיקר את קניון נווחו. נווחו זה שבט האינדיאנים המקומי שגם השתתף במלחה”ע השנייה. אחרי שעתיים בסירה יצאנו לכיוון המלון הבא שלנו, רובי’ז אין, שנמצא ביוטה. יוטה זה בערך החור הכי גדול שקיים בארה”ב. התיאור שלה הוא “מדינת כוורת הדבורים”, וככל הנראה זה הדבר הכי מעניין שיש שם. האירוע הגדול ביותר ביוטה מאז הצטרפותה לארה”ב הוא אולימפיאדת החורף של 2002. המלון שם היה דווקא לא רע, ושם גם עשינו את ליל הסדר. קצת מצות, קצת חסה, קצת שוקולד, קצת מרק וממש קצת הגדה, ואחרי חצי שעה נגמר ליל הסדר של שנת תשס”ו. ד”א: אני מצאתי את האפיקומן, אבל הוא היה יבש ומגעיל.


ביום חמישי יצאנו לכיוון ברייס, אחד המקומות היפים ביותר ביוטה (אין הרבה מה לצפות ממדינה כ”כ נידחת). ברייס מתהדר בזקיפים משונים, עם אבנים שנראות כאילו הן לא יחזיקו מעמד. עשינו שם טיול של שעתיים אל תוך הקניון, ואחרי עלייה מעייפת במיוחד אפילו מצאנו מקום עם קצת שלג. יומיים אחרי זה נודע לנו שביום ראשון אמורה להיות שם סופת שלגים רצינית. אחרי ברייס נסענו לחור עוד יותר נידח ביוטה, שם מצאנו את המלון עם השלוש מיטות הענקיות. היה אפילו לווין. הבעיה היתה שהסופר הכי קרוב היה 10 ק”מ משם.


למחרת יצאנו אל פארק ציון. איזה כומר אחד החליט להכריז על המקום הזה כפארק לאומי, ומכאן הוא קיבל את שמו. בכניסה לפארק יש מנהרה של יותר מק”מ, עם סיבובים חדים וחושך גמור. הפארק עצמו מדהים. עשינו שם טיול לבריכת האיזמרגד. אמנם לא היה ממש ירוק, אבל היה די נחמד שם. אחרי זה הלכנו ל”אבן הבוכה”, אבן שיוצאים ממנה הרבה מים (זה די מלחיץ לעמוד ליד זה). כל הדרך חזרה ליוו ברקים את הנסיעה שלנו, ומכיוון שהגשם התחיל להציק ברחנו משם. המלון שמצאנו היה בעיר ממש, ואפילו היה לו מטבח גדול ומאובזר. הכנו ארוחת ערב לתפארת באותו יום והלכנו לישון, עייפים אך מרוצים.


כשקמנו בבוקר באותו יום לא ממש התאמצנו. היה לנו נסיעה של שעתיים ללאס וגאס, אז לקחנו את הזמן בקלות. עצרנו בכל מיני חנויות ולבסוף הגענו לעיר החטאים. הפעם הילטון נתנו לנו חדר במגדל המזרחי והחדש והיתה פקידה יותר נחמדה ופחות מעצבנת. בלילה יצאנו לטייל בעיר וראינו את מלונות “אי המטמון”, “ארמון הקיסר”, בלג’יו עם המזרקות (אפילו עברנו שם דרך הקזינו, שלהזכירכם, שדדו אותו בסרט “Ocean’s 11”), פריז, שבפנים יש ממש עיר קטנה, ונציה, שגם שם יש עיר קטנה בפנים ולבסוף אכלנו משהו במלון פלמינגו הישן, ואז חזרנו לאוטו, כי כולם כבר רצו לישון. כל המלונות האלה רוצים לעשות רושם בשביל שיבואו להכניס להם כסף למכונות הימורים, אבל החדר שמקבלים שם הוא שתי מיטות ושירותים. לא משהו יותר מזה.


וביום ראשון האחרון יצאנו בתשע לכיוון לוס אנג’לס, נסיעה של חמש שעות. אפילו עצרנו בגבול לארוחת בוקר קצרה, ומכיוון שהם נוגדים את החוקים של עצמם, הם שמו את האוכל באמצע הקזינו. לפי החוק של נבדה, אסור לאנשים מתחת לגיל 21 להכנס לאיזור, אבל אנחנו גילינו שזה יותר לעמוד באיזור הקזינו. אחרי הארוחה חזרנו לאוטו, עמדנו קצת בפקקים והגענו הביתה.


זהו, נגמר הטיול המדהים שהיה, ובאמת היה מדהים. אתמול עדיין היינו קצת באווירה של הטיול, לא ממש רגילים להיות בבית פתאום. זה בטח יעבור היום, אבל כולנו עדיין נמצאים באיזה סוג של חלום מוזר. שנה הבאה יש עוד חופשת אביב, מה שנותן הזדמנות לעוד טיול כזה. יש עוד הרבה מקומות שלא היינו בהם, וכדאי שלא נפספס.


יום טוב (או לילה טוב).


שלכם,


nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.