חופשת האביב

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)! זהו זה. עוד שנה עברה, וכעת הגיעה חופשת האביב של 2006. הפעם היא גם יוצאת בערך בפסח, ככה שזה בכלל תורם לאווירה של האביב (בטח, עם כל הגשם). אמנם טורנדו לא היה לנו, אבל היו כמה בקנזס ומיסיסיפי, ככה שהאמריקאים משלימים את החסר מהארץ. אני אמנם לא אהיה בקליפורניה בשום יום של החופשה הזאת (שבאופן רשמי מתחילה ביום שני), אבל למי איכפת. אני אהיה במדינה אחרת ואתפלל לשמיכות חמות מספיק, כי במקומות שאנחנו הולכים לבקר בהם הטמפ’ לא תגיע למספר דו ספרתי ברוב הימים. הולך להיות כיף, ללא ספק. עכשיו רק צריך לראות איך אנחנו גומרים את השמונים טון אוכל שקנינו.

ועכשיו למקום שאותו ראיתי בפעם האחרונה לשבוע והבא, הבצפר.

במחשבים עשינו את המבחן על הדגים וכל השטויות האלה. לא היה משהו מיוחד, ואף אחד לא קיבל ציון משהו. ביום שני (עוד שבועיים) כולנו מגישים בקשה ייצוגית לעשות את המבחן הדבילי הזה מחדש. מה שנחמד הוא שהשאלות חוזרות על עצמן, ככה שאנחנו יודעים מראש את התשובות. ממילא המורה למחשבים לא מתחשב בזה, כי יש סיבות טובות יותר לתת A בתעודה.

בחנ”ג גם קיבלתי A בתעודה וראיתי איך משחקים סופטבול באמת. אין מה להגיד, זה משחק מפגר שייקח לנו שמונה שנים לשחק. צריך לדעת לחבוט טוב למקום ריק ולרוץ מהר ככל שאפשר, אחרת די קשה להתקדם (ולמנוע מהמורה לצעוק “תוציאו אותו! לא, אותו!”).

במתמטיקה היה המבחן ההוא בהסתברות. היה ממש קל. היו שם כמה שאלות נחמדות (וכמה פחות), וכמובן שבהפסקת הצהריים באו אנשים מכל רחבי הבצפר לשאול אותי על המבחן. מה שהם שאלו בדיוק הסברתי, אבל כשהם שאלו מה השאלות האחרות עניתי “דברים בהסתברות”. זה ממש טפשי. אנחנו צריכים להזהיר את כולם? שיעשו את המבחן ויראו בעצמם כמה הוא קל/קשה.

בביולוגיה הביאו לנו מורה מחליפה, כפי שהובטח. ראינו שם איזה סרט מוזר על איש מערות שמופשר מקרח (בסצינה מאוד לא משכנעת). היה ממש מרתק. אסור לעשות את זה שוב.

באנגלית המורה בזבזה שלושים וחמש דקות לנסות להסביר לנו מה לעזאזל אנחנו צריכים לדעת למבחן. קשה זה לא, מפגר זה גם לא. רוב הדברים שם היו די חשובים, רק שהיא עושה את זה כ”כ משעמם שלאף אחד לא איכפת. ההימור שלי – לפחות חמישה נכשלים. ואצלי? היה בסדר. בדקדוק אני לא רע.

בספרדית התמקדנו בשלושה דברים: אכילת פיצה, שתיית קולה וצפייה בסרט. המורה יוצא לו לבית חולים כדי לעבור ניתוח בירכיים, ולפי לשכת הבריאות המרכזית בבית זה שיקום ארוך ויכול להיות שהוא אפילו לא יחזור אלינו לפני הפיינלס. עד שיש מורה נורמלי שעושה שיעור מעניין בסוף היום, הוא הולך לניתוח ונעלם לחודשיים. נקווה שיחזור מהר.

זהו זה לבצפר להיום ולשבוע הבא.

ממחר אני כמובן לא אוכל לכתוב בבלוג (אני אוכל, אבל אני לא סובל את המקדלות של המחשבים הניידים), אבל אני אוכל להסתכל. בעשר אנחנו כבר בדרך לעיר ההימורים בוואן גדול ומרווח. רק ארבע וחצי-חמש שעות. לא נורא. כמו טיסה מפה לטורונטו (כואב לי הראש רק מהמחשבה).

והמשפט האמריקאי להיום אמור להיות משהו עם החופשה, אבל זה כבר היה. במקום זה יבוא אחד חדש ומיוחד: “Would you take the risk or listen to him?”. הפכתי לקול חשוב בקרב תלמידי המורה למתמטיקה. כל מה שאני אומר זה אמת, גם אם אני מדבר שטויות. החלק הכיף באמת הוא לענות על “מה זה שאלה מס’ 2?!” את התשובה המדהימה “שאלה בהסתברות”. זה משגע אותם.

יום טוב.

שלכם, ממחר לא בקליפורניה,

nadavs