פגישה אצל המנהל

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

נו, אתם בטח שואלים את עצמכם “לאן נעלם הנדב הזה?”. טוב, לא נעלמתי. פשוט קיוויתי שיקרה משהו מעניין בסוף שבוע שיהיה אפשר לספר עליו, אבל התאכזבתי. הדבר הכי מעניין היה הביקור שלי במספרה היום, וזה לא משהו מרתק במיוחד. היה כ”כ משעמם שאפילו תעמולה לא היתה (ומה שיש היום יהיה ברבע לתשע בלילה, ככה שיש עוד שעה וחצי). אי לכך ובהתאם לזאת, נספר לכם על דבר מדהים ביותר: הפגישה אצל המנהל לרגל בחירתי לתלמיד החודש של פברואר (רמז: לא היו תמונות).

ובכן, בשעה אחת יצאתי מכיתת אנגלית, התרוקנתי בשירותים המסריחים וירדתי לחדר המנהל. בחדר היו עוד כמה אנשים, לאחד מהם כתוב אבי סגל על הכיפה (בעברית). ידעתי שהגעתי למקום הנכון. אחרי עשר דקות המנהל חזר עם פיצה (בושה! כזה איחור!) והתחיל לספר לנו מי בחר אותנו. היו שם שתי הפתעות. אחת, המורה לאנגלית בחרה מישהו! אמנם מכיתה י”ב (כי אנחנו כיתה איומה, כמובן), אבל היא בחרה מישהו לתלמיד החודש. אותי בחר לא אחר מאשר המורה למתמטיקה עם מחמאה גדולה. אמנם הוא כתב שורה אחת (כל השאר היו בעיקר מורים לאנגלית שכתבו חיבור שלם על הבחירה), אבל עדיין נחמד לדעת שהוא בחר אותי מבין המאה ומשהו תלמידים שלו. אחרי זה לא היה ממש הרבה. דיברו שם על קולג’ים, על הילדים של המנהל ועל התמונות שלו כשהוא היה בי”ב. אחרי הצלצול לקחתי את הקולה והלכתי לספרדית. היתה אחלה של פגישה. ולכל הסקרנים: היתה רק פיצה רגילה (גבינה) והיה מותר לקחת יותר מחתיכה אחת. היו שם שלוש פיצות לשמונה אנשים, ככה שהיה אפשר לאכול די הרבה.
מה שקרה לפני ואחרי זה לא ממש מעניין אף אחד, אבל תמיד טוב שיש רישום של כל השטויות שהיו בבצפר באותו יום:

במחשבים יצא עוד פעם 80 במבחן הדבילי הזה. יום שני הוא יום העשייה מחדש. איזה כיף.
בחנ”ג עלינו לחדר כושר ועשינו שם כל מיני דברים. הרמנו משקולות, קיבלנו שלוש נקודות על המחברת עם הרישום תרגילים ובסה”כ לא עשינו שום דבר מיוחד. שבוע הבא אני לא עולה לחדר כושר, יש לי פגישה עם היועצת לקביעת מקצועות לשנה הבאה. אולי ניקח כבר אומנות וזהו. יהיה מטומטם להיות שם היחיד בכיתה י”ב.

במתמטיקה המשכנו ללמוד על סדרות והפעם על החברה של המורה, סיגמה. הוא ממש אוהב את זה. הוא יכול כל היום לשבת ולעשות סיגמות של סדרות. מחר אני אשאל אותו למה הוא לא אמר כלום על זה שהוא נידב אותי להיות תלמיד החודש.

בביולוגיה עשינו תפזורת ואז עברנו לעשות דברים עם הספר. היה מפגר לחלוטין ועדיין לא ברור לי למה צריך מילים כ”כ ארוכות כמו nomenclature.

באנגלית היה הכי מעניין בכל היום הזה. קראתי עיתון (יש גם יתרונות לשבת מול המורה), דיברנו על החיבור החדש “חמש דקות” (45 דקות) והמשכנו עם מקבת’. עוד שתי מערכות למוות שלו, ואנחנו כבר לא יכולים לחכות.
בספרדית עשינו עוד בוחן. המורה פשוט אוהב את הדברים האלה. בבוחן הופיעה המילה tirar, שלפי הספר המשמעות שלה היא לבעוט ולפי כל מילון אחר המשמעות היא לזרוק. המורה נתן לי את הנקודה הזאת בכל מקרה, אבל אני אזכור לפעם הבאה. שלא יתחמן אותנו שוב.
זהו זה לבצפר. השבוע שהתחיל היום וייגמר בשבת הוא השבוע האחרון של גיל 15. צריך לנצל אותו עד תום. חוץ מזה, הבצפר נותן לי יום חופש מתנה בעשרים במרץ. שנה שעברה קיבלתי מבחן.
והמשפט האמריקאי: “Nadav is one of the most brilliant students I have. He never misses a problem”. המורה למתמטיקה נותן מחמאות ופיצות באותו זמן.
יום טוב.

שלכם,
nadavs