שיחת טלפון מפתיעה

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

היום התברר לי ששי ודרור הרחיבו את עסקיהם אל מעבר לים. אמנם הם לא עושים פה תוכניות רדיו בקוסט 103.5, אבל התברר שהם הגיעו עד ללוס אנג’לס והם לימדו אנשים איך לעשות את פינתם “שיחת טלפון מפתיעה”. היום, כפי שאתם יודעים, חזרתי הביתה באחת. הכנתי אוכל, לא שרפתי אותו, אכלתי אותו, קיבלתי טלפון ממישהי שאני מכיר שביררה אם הפעם לא שרפתי את האוכל, הלכתי למחשב ושיחקתי קצת. בערך בעשרה לשלוש, מצלצל הטלפון. בצג כתוב את שם “משרד החינוך” המקומי (אין משרד חינוך ארצי, אלא איזורים נפרדים). מכיוון שלא זכרתי משהו, היו שתי אפשרויות: אחד האחים שלי מתקשר מהמזכירות להגיד משהו או שהמנהל התקשר כדי להודיע לי (אחרי שני מכתבים) שאני תלמיד החודש. הרמתי את הטלפון, והתברר שזה לא הוא. זו המורה הקטנה, האפורה והמסוכנת ביותר, המורה לאנגלית (המשך יבוא, ממש עוד כמה פסקאות).

ועכשיו, לפני הסיפור הגדול, לכמה דברים לפני זה:

במחשבים עשינו את המבחן על או הגדול (O). המבחן היה קל מאוד, וחוץ משתי פשלות קטנות ומעצבנות הכל היה בסדר. האחרים היו לשם שינוי פחות טובים, וקיבלו שבעים. את שאר השיעור ביליתי בארבעת האתרים הישראלים שאני מכיר, באתר בית הספר ובדיבור עם אנשים שיושבים לידי. מחר המורה לא בא, וזה אומר שיעור חופשי וסקרנות: האם הם יגלו את השם שלי בדף המידע של מחר (וכן, השם שלי מופיע שם).

בחנ”ג עשינו דברים מדהימים. דבר ראשון, כולם שם קוראים מחשבות (והמורה נכנע להן), ולכן עשינו את הספרינטים שכולנו כ”כ אוהבים. אבל מה, המורה עצבן אותי בגדול. אני והקוראני הגענו באותו זמן, אבל בגלל שהוא אמר את המספר שלו קודם, הוא קיבל נקודה ואני לא. לאחר מכן עברנו למשקולות ואז לחדר לוקרים (שדרגת הסרחון בו עולה ככל שהשבוע מתקדם).

במתמטיקה למדנו על רנה דקארט. עוד מישהו שהמורה היה מזמין אותו לערב קוקטיילים, כמו גבריאל קריימר וההוא שכתב את משפט הפירוק לגורמים. לאחר מכן, עברנו למציאת סכומים של מספרים מחזקה שלישית. מה אני אגיד, היה ממש מדהים. זה תמיד יוצא מספרים ריבועיים. פונקציות ממעלה רביעית זה ממש מדהים.

בביולוגיה ראינו את הסרט המדהים המתקרא בשם “פארק היורה”. הסרט הזה כולל דינוזאורים, אנשים מוזרים, ילדים מעצבנים ומוזיקה עוד יותר מעצבנת. היה נורא נחמד בשיעור, אבל אני מקווה שלא יהיו יותר שיעמומים כאלה.

ועכשיו, לאנגלית. מקצוע האימה. באנגלית היום התחלנו לכתוב את החיבור על הטלפונים הסלולריים מיום שלישי. מכיוון שהמורה רצתה להתקדם קצת, היא שלחה אותי עם התלמיד הכי מפריע בכיתה. להפתעתי, הוא היה ממש טוב בחוץ. אמנם צריך לשים לו כמה מילים בפה (שהופכות למילים בנייר), אבל הוא יודע לכתוב יפה מאוד שהוא רוצה. לאחר מכן הלכתי לעזור לרוסי, אבל זה כמובן לא היה מכוון לעזרה. זה היה מכוון לבריחה מהכיתה שלה. דיברנו על המקצועות שלנו השנה, בשנה שעברה וכשהתחיל להיות קר, עברנו לשמש. שם הרוסי התחיל לזרוק כדורי נייר ולעשות רעש. לאחר שסיימנו לכתוב את ההקדמה ולבזבז כמה ניירות, חזרנו לכיתה לשמוע עוד הרצאה על כמה שהכיתה שלנו מעצבנת. הפעמון צלצל, הלכנו הביתה והכל היה נחמד ויפה. עד עשרה לשלוש. אז צלצל הטלפון, ומעברו השני של הקו הזדהתה המורה לאנגלית ופיה האשמות חמורות. היא טוענת שהמורה מהחדר ליד אמרה לה שהתלמידים בחוץ עשו רעש, ושאלה מי זה. אמרתי לה רק על הרוסי שזרק ניירות, כי זה לא ממש הלשנה. היא ראתה את זה, המורה ליד ראתה את זה וזה דווח לה על ידי כמה תלמידים אחרים. על האחרים שתקתי. אמרתי שלא ראיתי ולא שמעתי אותם (וזה נכון). לאחר מכן הגיעה שוב ההרצאה על המורה השניה, למה הדלת שלה פתוחה ולמה אנחנו כיתה מעצבנת. נפרדנו בתודה וניתקתי. כך נגמרה השיחה הכי ארוכה שלי עם המורה הזאת, שיחה שבהחלט הייתי רוצה להימנע ממנה.

ובספרדית, היה מבחן. ואז עוד אחד, ואז עוד אחד בשביל לסגור סדרה. אחרי שעברה חצי שעה וכולם סיימו את המבחנים, לא עשינו כלום. עוד יום שלם של עשיית כלום עבר על כיתת ספרדית 2 (לא, לא ספרדית 1. ספרדית 2. זה רמה הרבה יותר קשה).

זהו זה להיום. מחר, הפרסום הגדול של השם שלי, ביצוע של השם בידי המנהל, ברכות (ככל הנראה) מכל המורים ועוד כל מיני דברים מוזרים. ואם לא הבנתם ממה שכתבתי, קיבלתי גם מכתב בדואר על בחירתי לתלמיד חודש פברואר. והיום, גם מכתבים על בחירת מקצועות לשנה הבאה. כל הניירת הזאת כבר די מעצבנת.

והמשפט האמריקאי להיום: “?Who was noisy”. נכון, אסור לשקר, אבל לכל הרוחות, זה ממש לא יפה מה שהיא עשתה לי. נקווה שהיא לא סיפרה את זה לאף אחד.

יום טוב.

שלכם,

nadavs