אישור סופי

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

היום שני אנשים שמכירים אותי מאז שאני נולד (וגם קצת לפני) גילו את הבלוג שלי. זה קרה אחרי שהאנשים שמכירים אחד (יותר נכון, אחת) מהם גילו שאם מחפשים nadavs באינטרנט, מגלים אותי. אחרי שיטוטים רבים בגוגל, הם גילו מילות מפתח כמו “בוורלי הילס”, מה שאימת את השערתם שזה אכן אני. העניין מיד דווח לרשויות הבית ונודע לי (אני לא נחשב ברשויות הבית). לפני כשעתיים רשויות הבית עשו גם חיפוש בגוגל, ומצאו “נדב מארה”ב”. הם נכנסו, וגילו חלק ממאתיים שבעים ושישה הפוסטים שנכתבו כאן. הביקורות היללו: “לא ידעתי שאתה כותב כ”כ יפה” ו”אתה כותב עם הרבה הומור. צחקתי כל הקריאה”. זהו. הם גילו מה אני כותב כ”כ הרבה. אני מקווה שכל מי שקורא פה נהנה כמו שהם נהנו.

ועכשיו, לבצפר (יש! סוף שבוע! לעזאזל! הוא רק יומיים!).
בשיעור מחשבים נערך המבחן הטריקי השבועי. הפעם יצאתי בזול עם שמונים. ביום שני אני מבקש מהמורה לאפס אותם ולעשות אותם שוב. והפעם, אני אחזור אחורה בעמודים כדי לראות ואשתמש בתוכנת ג’אווה הנחמדה כדי לבדוק את הדברים התשובות. מה שלא בפירוש אסור הוא מותר (הנה ייתרון אחד בארה”ב).

בחנ”ג שוב הלכנו לחדר כושר להרים ברזלים בצורות שונות. גיליתי שפיתחתי בידיים שרירים שלא ידעתי על קיומם. בסוף אני עוד אראה כמו מושל קליפורניה (ולא, לא במובן של “אדיוט” שנוסע בלי רשיון).

במתמטיקה היה מבחן. המבחן היה ממש קריעה. אליפסות, פרבולות, עיגולים והיפרבולות, כל אלה הוסיפו להופיע בווריאציות שונות במבחן הקל ביותר של הסמסטר הזה (העפרונות עושים את כל ההבדל, והעובדה שזה המבחן השני הסימסטר). היתה שם שאלה אחת מהסוג שהמורה הבטיח שיהיו: “שאלה שצריך לחשוב בה”. טוב, חשבתי. זה עבד רק בשאלה אחת אבל, כל השאר היו שאלות מסוג “אם איי שלוש ובי ארבע, סי זה חמש, אז בוא נעלה את זה בריבוע ונמצא את הקודקודים והפוקוסים ויהיה כיף לכולם”. היתה שם גם שאלה אחת טריקית ביותר (טוב, לא טריקית, פשוט לא עם שורשים יפים). אני לא אוהב כאלה. או שיהיה כתוב מתחת לאיקס משהו דומה ל-25, או שלא יהיה בכלל. 48 או 52 זה לא אופציה.

בביולוגיה המורה עשתה את הבלתי יאומן והעבירה אותנו מקומות. אני אמנם זזתי כיסא אחד אחורה, אבל הישראלית זזה שורה ימינה וכיסא אחורה (יהיה לי קשה לדבר איתה עכשיו) ואחד התלמידים החכמים ביותר עבר קדימה (המורה טוענת שיש לה סיבות לזה). אחרי שהסתגלתי למקום החדש שלי, מה שמתאים לנושא הלימוד, הבנתי שגברת מפגרת כבר לא מאחורי, והיא מצידה נהנית מאוד. היא התחילה להצביע על אנשים מסביבה ולהגיד “Smart”. זה לא שייתנו לה להעתיק או משהו, היא פשוט מרגישה טוב ככה. אני מקווה שימשיכו שם את המסורת של “אסור לתת לה לראות את מה שעשינו”, אחרת אני אתאכזב מאוד.

באנגלית קרה רצח נוראי: מקבת’ רצח את המלך דנקן של סקוטלנד. מקבת’ מת מפחד, אישתו גם מתגלה כפחדנית לא קטנה. לעומת זאת, המורה מתגלה כאישה אמיצה. היא העיפה (שוב) את שני המפריעים העיקריים, גרמה להם למבוכה וגרמה לנו לצחוק. השיעור הזה מתגלה לאט לאט יותר מעניין מכמה שיעורים אחרים. כנראה שיש מורים נורמלים לאנגלית על כדור הארץ אחרי הכל.

בספרדית שיחקנו לינגו בינגו. זה בינגו שבו המורה מקריא מילים בספרדית, אנחנו צריכים לשים את העיגולים האדומים על התמונות (הלא תמיד ברורות) ומי שיש לו בינגו צריך לבטא נכון את כל המילים. למרות שהייתי יכול לנצח פעמיים, לא רציתי. זה לבחור בין ארוחה, הורדת הציון הכי נמוך (בי… זה כמו ההורדה של ה-96 במתמטיקה בסמסטר הקודם) או וויתור על המבחן  ביום רביעי. מכיוון שהשניים האחרונים ייתפסו בעיני כמה כהתנשאות והראשון לא לטעמי (אני לא מזמין אוכל אם לא ראיתי אותו קודם), החלטתי לוותר על זה ולתת את האפשרות לכאלה שצריכים אותה (כדי להתבטל ביום רביעי). חוץ מזה, זה בינגו. למי איכפת.

זהו זה להיום. מחר ככל הנראה יהיו פדאלים, נסיעה לחוף, צחוק על החוברות של ה-CAHSEE ודיונים (קצרים) בבית על הבלוג שלי. הולך להיות מעניין.

והמשפט האמריקאי: “!Oh my god! It’s you”. המעצבנת מאתמול חוזרת בגדול. אני באמת צריך למצוא מקום אחר לאכול בו (או לאכול מהר כדי לברוח לאנשהו ו”לעשות שיעורים”).

יום טוב.

שלכם,

nadavs