נדב המסכן

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

מה נפלאים הם ימים רביעי וחמישי. גרסה מקוצרת של יום הלימודים, בלי לחץ ולרוב בלי הרבה עצבים. אלה הימים המועדפים עלי, כי בד”כ בימים האלה עושים משהו חוץ מלבהות בתקרה, והזמן עובר מהר (טוב, אנגלית קצת יוצאת דופן, אבל הבנתם את הרעיון). היומיים האחרונים היו פרודקטיביים במיוחד, והם היו בין הימים היותר טובים שעברו עלי בבצפר. הנה הם, בבקשה:

במחשבים המורה הראה לנו משהו מדהים: קחו מספר, רשמו את השם שלו. קחו את מספר האותיות בשם שלו, ורשמו את השם שלו. המשיכו את התהליך, ובסוף תגיעו ללולאה שחוזרת על עצמה ומסתיימת בארבע. זה עובד מדהים גם באנגלית וגם בעברית. נסו את זה. את כל השיעור ביליתי בלייצר תוכנה שנותנת שם של מספר לפי המספר עצמו (עד מליארד, לא היה לי כוח להמשיך). יצא לי אפילו יותר טוב מהמורה. פעם אחרונה שבדקתי, אין כזה דבר מאה ואפס.

בחנ”ג עשינו את הספורט העתיק ביותר, ריצה. חמישה סיבובים, אחרי שניים עושים שלושים כפיפות בטן, אחרי עוד שניים חמש עשרה שכיבות שמיכה, ואז עוד אחד בשביל הכיף. האמת, הצלחתי להגיע (ביחד עם הקוריאני שמנסה לרוץ איתי) בין הראשונים. אני חושב שאני ממש משתפר בחנ”ג. גם בהרמת משקולות אני מגלה שמשקלים ששנה שעברה נראו לי מתאימים רק לכאלה שהולכים לחדר כושר מגיל ארבע פתאום מורמים על ידי בלי בעיה (למרות שהקוריאני סובל מאוד). הסבל הגדול שלו זה דיפס, תרגיל קשה ביותר. הוא עושה שניים, אני עושה עשרים. אני בכושר טוב משחשבתי.

במתמטיקה למדנו כל היום למבחן. אצלינו, כשלומדים למבחן, עושים משהו מאוד מיוחד. פותרים כל הזמן את אותן שאלות בדיוק. כנראה שהם אוהבים להתמקד בשאלות הקשות במיוחד, ולכן אני ביליתי את השיעור (טוב, חמש דקות מהשיעור) בללמוד למבחן באוצר מילים באנגלית. היה פשוט מדהים. זה בערך מה שהיה בכל השיעור. אה, כן. קיבלתי 116 ב-AMC. לעזאזל.

בביולוגיה היה ממש, אבל ממש, מעניין. התעסקנו עם מהדקים משרדיים (אם עוד פעם אחת אני אראה משהו שאמור להוות דנ”א אני לא אחראי למעשי, כמו השיעור הזה). אחרי שסיימנו את העבודה, לימדתי את אחד הקוריאנים איך לעשות טריק נחמד עם המהדקים. הקוריאני התלהב מאוד, והלך ללמד את החברים שלו. תוך עשר דקות שליש מהכיתה כבר התחילה למשוך ניירות עם מהדקים. לאחר סיפור המהדקים, הגיע שלב המטוסים. בזמן שהקוריאני עשה מטוס אחד, אני הספקתי לעשות שניים. את השני שכנעתי אותו להטיס, המורה תפסה אותו, הוא טען שאני עשיתי את זה ואז המורה אמרה “בטח… תאשים את נדב”. אני מקווה שלפחות המכונה שבודקת מבחנים עושה את זה באובייקטיביות.

באנגלית קיבלתנו את החוברת מתמטיקה של ה-CAHSEE (מבחן היציאה מהתיכון של קליפורניה). זה פשוט שטות אחת גדולה. נותנים שם משולש ישר זווית עם צלעות חמש ושתיים עשרה, ושואלים מה היתר. התשובה, במקום לקחת שתי שורות, לקחה עשר שורות. “אם אתה לחוץ ולא זוכר, נסה לעשות סרגל נייר ולמדוד את הצלע השלישית”. יש לי הצעה: שילמדו מתמטיקה. חוץ מזה גיליתי שקיבלתי A במבחן במקבת’ ושמקבת’ רוצח מחר את המלך. אני כבר לא יכול לחכות.

בספרדית עשינו את ההצגות. היה נורא נחמד להסתכל על כולם מדברים שטויות בכמויות (ולראות את הפרסי מולי מקבל עוד פעם ציון נמוך על זה שהוא אדיוט). עוד יותר כיף היה לראות את השחצן טועה פעם אחר פעם בתשובות שלו. הפרצוף שלו והפאניקה בקול שלו זה משהו שאסור לפספס.

זהו לבצפר. מחר יש מבחן טריקי במחשבים, הרמת משקולות, מבחן על חיתוכים קוניים, צפייה בפארק היורה, רצח המלך דנקן ולינגו בינגו של חלקי הגוף. הולך להיות מרתק. נקווה שהמפגרת ששואלת שאלות לא תגיע, או ששוב אני אאלץ לראות חצי מאבטחת בית הספר בספרייה ולסבול פרסים שמשחררים גזים (זה נורא מצחיק, עד שהריח מגיע).

ועכשיו, המשפטים האמריקאים: “Blame it on poor Nadav”. אוקיי, זכיתי באמונה של המורה לביולוגיה, או שהקוריאני איבד אותו מזמן. “I’m hallucinating”. המורה לאנגלית מדברת על מקבת’, אבל היה ניתן באותו רגע לחשוב גם שהיא מדברת על עצמה. ועכשיו, הגדול מכולם: “I have two fish. You should have fish. They depend on you. You feed them, and they are always there for you”. זה משפט מפי המפגרת שמשום מה נדבקת אלי בהפסקות (אני יודע מה אתם חושבים, אבל היא נראית מפגרת ומעצבנת ביותר). אם גם מחר היא תבוא ותעצבן אותי, אני באמת צריך למצוא מקום אחר לאכול.

עוד 23 ימים ליום הגדול. אני כבר לא יכול לחכות.
יום טוב.

שלכם,

nadavs