17 לפברואר, 1000 לפנה”ס

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

זהו זה. הגיע יום שישי שמביא איתו דברים נפלאים: עוד חופשה של פרזידנט דיי, שישי עם מיכל, ערב טוב ישראל ולקט ארץ נהדרת. מה נפלא הוא היום השישי בשבוע, בו נברא האדם ולכן החליט לייחד אותו משאר הימים (את שבת ייחד זה שעשה את האדם). כמובן שהבן של יוצר האדם החליט ששישי ללא חופשה ויום חופש אחד בשבוע לא מספיק לו, והוסיף גם את יום ראשון. ראה זאת זה שעושים עליו קריקטורות, ולקח לעצמו את יום שישי. עצלנים אנשי עולמינו, רק לנוח הם רוצים.

ועכשיו למקום שבו נחים לפחות יומיים בשבוע (וחודשיים שלמים כל שנה): הבצפר.

במחשבים אתמול התאמנו למבחן היום. אני עשיתי שיעורים בביולוגיה, אבל זה לא ממש משנה. היום התברר שההכנות היו לשווא: אני קיבלתי 60, האלה מסביב קיבלו 70 (או 60). המבחן הזה היה לא הוגן ובלתי אפשרי לחלוטין. ביום שלישי נעשה אותו מחדש, כולנו. נראה לי שכולם יבחרו את אפשרות המבחן החוזר. חוץ מזה, הראתי להם כל מיני אתרים שונים ומשונים שעשו קצת כיף בשיעור ביום חמישי. שעה וחצי ללמוד על שטויות זה קצת קשה.

בחנ”ג המורה נתן רמז עבה לחלק מהמבחנים בסוף הרבע: יהיה מבחן על “דיפס”. זה אומר לנעול את המרפקים על שני עמודים מקבילים ואז לרדת ולעלות. יש כאלה שלא יכולים לעשות את זה, אבל אני הצלחתי לעשות עשרים כאלה. המורה בטח יבקש לעשות בערך 10% ממשקל הגוף (כן, הוא שוקל אותנו), ככה שאני יכול לעשות את שלי בקלות רבה.

במתמטיקה אתמול למדנו על פרבולות ואיך להימנע מלעשות שטויות במבחן. כמו כן, גיליתי שככל הנראה קיבלתי 116 ב-AMC, מה שלא יעזור לי בשום דבר. אם הייתי חושב קצת יותר הייתי מזהה את השטות שעשיתי שם. לא נורא, יש את שנה הבאה. חוץ מזה, למדנו על פרבולות, הדיסקרימיננטה של יחסים ריבועיים, קיבלנו דף עבודה חשוב ביותר (שלוקח 10 דקות לסיים) וזהו בעצם. המבחן עוד שישה ימים, היומודלת של הבלוג עוד ארבעה. שלי עוד חודש ויום. ויש גם מישהו שחוגג היום. עוד מעט נגלה מי הוא.

בביולוגיה התחלנו את השיעור ברבע שעה (עשרים דקות) של עבודה על הדף מעבדה שעשינו ביום רביעי (זאת עם הסוכריות M&M והפטישים). לאחר מכן המשכנו את הסרט שהסביר על מלריה, נייניי (או נהנה, האוואית זו שפה מסובכת) וזבובים עם ארבע כנפיים. מידת העניין שלי בסרטים האלה שווה למידת העניין שלי בידיות לדלת. זה שם, וכדאי שזה לא יעשה הרבה רעש.

ובפינת יום ההולדת, המורה לאנגלית. תאריך הלידה שלה הוא הכותרת, ולכן היום היא חוגגת את יום הולדתה ה… אממ… הרבה. החדר היה בלונים ועוגות, אבל המורה בתוקף שזה לא היומולדת שלה. נו, לשקר אף פעם לא היה הצד החזק שלה. חוץ מזה, היה מבחן על מקבת’. זה המבחן הכי קל שאי פעם היה לי בספרות. בסוף השיעור החזרתי לה את הדף על האפשרות שלי ללכת לאיי פי באנגלית שנה הבאה. כתוב שם שהג’יפיאיי שלי הוא 4.07, והתברר בסוף שזה ממוצע של כל הסימסטרים. זה עדיין בכלל לא רע.

ובסוף היום, באה גברת רינגו. בקולה המעצבן שיכול לשבור כל דבר ברדיוס של מאה מטר, היא הורתה לנו לעשות את דפי העבודה שהמורה השאיר לנו: “חזרה של סימסטר 2”. לפי הספירה שלי, הסימסטר התחיל לפני שלושה שבועות. אין ממש מה לחזור. לא ממש התקדמנו הרבה. כמובן שהדפים שלי היו פופולריים מאוד בשיעור הזה, אבל זה היה באמת קל. הצלצול בישר לכולנו את תחילת החופש ואת העובדה הכואבת שמשבוע הבא עד היומולדת שלי אין סופי שבוע מוארכים.

זהו זה לסוף השבוע. בסוף השבוע הזה יקרו שני דברים: הראשון, חגיגת גיל 15 ו-11 חודשים. השני, אני אהיה שנה וחצי בארה”ב. שנה וחצי. זה המון, אבל המון זמן. לפי מה שאני רוצה, אנחנו נהיה פה עוד שנתיים וחצי. לפי מה שאחרים רוצים, זה יקוצץ מעט. אני בכל זאת כבר הודעתי המון פעמים, כף רגלי לא תדרוך בשום בית ספר בישראל. את שמונה שנות הסבל שלי כבר סיימתי.

והמשפט האמריקאי להיום: “You can work with a partner”. המשפט הזה מסמן שיעור שיהפוך ל”נדב, מה התשובה לשאלה 5?”. לפחות את השם הם אומרים נכון.

יום טוב.

שלכם,

nadavs