ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!
ביום שבת, בדיוק כמו שאבא שלי הבטיח, התעוררתי בשעה שבע ורבע (שבת… ארר…), התארגנו ויצאנו לקרוע את הכביש. האמת, הכביש לא ממש נקרע. יותר בכיוון של “הא! עוד אחד שלא שם גז בעליות!”. האמת, הנסיעה בכביש המהיר כשהוא פנוי היא נעימה ביותר. חוץ מהכניסה, הנהיגה בכביש כזה היא פשוטה ביותר. הכניסה היא החלק הבעייתי. צריך לנצל מרווח זמן מאוד קצר, אבל זה לא ממש בעיה. האנשים נוטים לזוז שמאלה כמה שיותר, ככה שהנתיב הימני לרוב ריק. הנסיעה היתה חלקה ביותר (כולל ההחלקות שלי למאה ועשרים קמ”ש). גם החזרה לא עשתה בעיות מיוחדות. הבעיות היו ברמזורים. אני משתגע כשזה הופך לצהוב במקום לא החלטי. יש מקומות שזה ברור שעוצרים ויש מקומות שזה ברור שעוברים. הבעיה זה מקומות שלא ברור. מצד אחד, אני יכול לעבור באדום. מצד שני, אני יכול להתקע באמצע הצומת ולהכנס להחלקה. מעכשיו – צהוב במקום לא החלטי יקבל תוספת גז. נמאס לי מזה כבר.
ועכשיו למקום שאני מנסה לעבור כבר תשע וחצי שנים, הבצפר.
בשיעור מחשבים המשכנו עם הלימוד האינטנסיבי לכיתת האיי פי. בינתיים הדברים שם לא קשים, רק לא ממש ברור למה לעזאזל אני צריך אותם. רשימות מקושרות, ערימות, תורים, אוספים, טבלאות מוזרות ושאר ירקות (מביטים). ממילא שנה הבאה לא נשתמש בחצי מזה. הדגים האלה זה בכלל שטות אחת גדולה. הם צריכים לבדוק על מה הם בוחנים, ולכתוב את כל המבחן מחדש. זה לא יכולות חשיבה. זה יכולות לזכור “אם למחלקת אבסטרקט מותר ליישם ממשק שמרחיב ממשק אחר”.
בחנ”ג עשינו את הספורט החדש שלנו: הרמת משקולות. המורה ביקש שנכתוב את כל הדברים שאנחנו עושים שם. לא ברור לי למה. אם הוא רוצה לעקוב אחרינו, הוא מוזמן. אני לא חושב שאנחנו צריכים לדווח לו כמו מטומטמים. להתחיל בכוונה עם דברים קלים בשביל “להתקדם” זה לא חוכמה, אבל זה מה שאנשים עושים. כל זה בשביל מקצוע שחצי מהקולג’ים אפילו לא מסתכלים עליו. הייאוש גורם לדברים מדהימים.
במתמטיקה היה שוב יום של NBQ, מה שגרם לי לפהק חצי מהשיעור ולקרוא בספר בחצי השני (והקטן). היה ממש מדהים. המבחן ברקע, והאנשים במתח. שורשים ופונקציות אי רציונליות. בפרק הבא יהיו יחסים ריבועיים. יחי העיגולים והאליפסות.
בביולוגיה דיברנו על צ’ארלס דארווין. איש חביב שגילה אי שעולה הרבה כסף להגיע אליו. הוא פיתח תיאוריה שנשמעת בין כתלי בתי משפט עד היום. כל מיני יהודים וונאבי עדיין לא אוהבים אותה. נו טוב, אתם יודעים מה זה. גם ראינו על זה סרט. הסרט היה מרתק כמו כל הסרטים. מהסוג הזה שאסור להראות.
באנגלית, עקב עייפות מוזרה שהשתלטה עלי היום, כמעט נרדמתי. שוב דיברנו על מקבת’ המדהים שהביס את מקדונוולד, את השליט של קרודור ואת מלך נורווגיה, סווינו. הגענו כבר לעמוד ארבע או חמש, ואנחנו זזים בקצב מדהים. סיימנו את הסצינה השניה במערכה הראשונה! רק עוד חמש סצינות וארבע מערכות, וסיימנו את המחזה. זה ייקח בערך שלוש שנים, אבל יש לי זמן. למורה, אני חושש, יש קצת פחות.
בספרדית המורה החליט שהוא מדבר הרבה בספרדית. התוצאה – אנשים לא מבינים אותו והוא מדבר אנגלית. הבוחן היום היה קל, וכנראה גם זה של מחר. וגם זה ביום שישי. ביום רביעי אנחנו עושים את עץ המשפחה ובית החלומות שלנו. שימוש מדהים לשיעור ספרדית.
זהו לבצפר להיום. מחר יהיה בדיוק אותו דבר. נקווה שהתעודה תגיע. אני כבר מת לראות את ההערות.
והמשפט האמריקאי להיום (אמיתי, בחיי): “!I got my own email address”. הדוברת היא בערך בת 14 או 15. ואחרי זה אומרים שהילדים מבינים בטכנולוגיה.
יום טוב.
שלכם,
nadavs
גם לי קוראים נדב. וגם הקיצור של השם שלי זה nadavs אם אני מחבר את שם המשפחה, משעשע.
ואממ נחמד, קצת שיעמם אותי הבית ספר. אבל אמריקאים טיפשים ואני אקרא עוד כי אני אוהב משפטים שלהם, כי כשהם אמרו אותם לי זה מאוד הצחיק אותי אבל שכחתי אותם אז לא יכלתי לרשום וזה היה מאוד עצוב.
ונהיגה זה סבבה. בארה"ב זה מאוד נחמד, כולם נחמדים כזה… טוב תלוי איפה.
אתה מסתובב עם ישראלים או עם אמריקאים?
הבצפר לא משעמם רק אותך. נהיגה זה אכן נחמד. אמריקאים זה נחמד, אבל רק בצביעות.אני לא מסתובב פה עם אף אחד. אמריקאים דורשים יותר מדי התעסקות בלוח שנה והאחרים מעצבנים/עושים יותר מדי תאונות דרכים.ישראלים? אני מכיר רק שניים שלא נראה לי שלקחו סמים, ואני אחד מהם.nadavs
תלוי בסמים זה לא חייב להיות כזה נורא.
אבל ככה זה אמריקאים, סמים ואלכוהול… הם לא יודעים אחרת. נו מילא.
עוד תחזור, ואז תתגעגע לשם, ככה זה ישראלים, אף פעם לא טוב לנו.
יורד גשם גשם גשם!!!!!
לא אוהבת גשם:)
יש הרבה שמש שמש שמש.זה כבר מוגזם.nadavs
אני אוהבת שמש!!!!
רוצה להחליף????