סוף סופי סופני

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

סוף סוף נגמרו מבחני סוף הסימסטר. בשבילי הם היוו את סוף הסימסטר, ובשביל הרבה אנשים מהכיתה שלי בספרדית המבחן היה המבחן הסופי, אך גם סופני (לצוואר). בסך הכל המבחנים היו בסדר גמור, ואם השיעורים היו מתקצרים וחוסכים לי חצי שעה או יותר של כאבי צוואר (ושיר מפגר במיוחד שנתקע לי בראש). טוב, אני לא אמשיך עוד עם המריחה הזאת. הנה ימי שלישי, רביעי וחמישי (היום חופש!) מבית הספר בחרדה, עיר ליד לוס אנג’לס, קליפורניה 90212.

שמונה ורבע בבוקר, שיעור מחשבים. אני נכנס לכיתה. על השולחנות של כולם מונחים דפים עם דברים שלמדנו. בשעה שמונה ועשרים כולם נכנסים לפאניקה (“אהה!! מבחנים!”), ואז המורה מודיע את הדבר הכי משמח בכל השיעור: אנחנו נזהה את השאלות האלה. המבחן היה מורכב משלושת המבחנים הקודמים. מכיוון שהיו לי רק שלוש טעויות בשלושת המבחנים ואני לא שוכח שום טעות, המבחן היה קל מאוד. התחזית ליום הגורלי (היום ההוא שהדואר יגיע עם מכתב מהבצפר): A. עשיתי את כל העבודות במחשב, קיבלתי ציונים טובים במבחנים והמבחן המסכם היה בדיחה.

בחנ”ג עשינו את המבחן הכתוב שהיה אתגר מאיים ביותר. קיבלתי בו מאה (מבחן של נכון ולא נכון, אל תתחילו לחשוב שנהייתי מבין גדול בכדורסל). לא עשינו כמעט כלום בשיעור חוץ מלחכות עד לצלצול בשתיים עשרה וחצי. התחזית ליום הגורלי: A או B. המורה אמר שבגלל שאין לי איחורים, חיסורים ובעיות תלבושת הציון שלי יעלה באות שלמה. נקווה שזו האות הטובה.

במתמטיקה המורה עשה סיפור גדול מהמבחן הזה. הגעתי מוקדם יותר לכיתה, ושם הוא כמעט השביע אותי לא לעשות שום טעות. התחלנו את המבחן לפני הזמן, וסיימנו קצת לפני הזמן, ככה שהיה לנו בדיוק שעה וחמישים דקות. הוא שאל אותי אם היה בסדר, ואמרתי שכן. אני מקווה שעמדתי בהבטחה שלי. נראה ביום שני. התחזית ליום הגורלי: A. אם אני מקבל אפס במבחן הזה, יהיה לי 88 (בי פלוס), ויש לי תחושה שהיו לי כמה תשובות נכונות.

בביולוגיה היה לחץ אדיר (שני לספרדית). המבחן שובר הצוואר כלל מאה שאלות, כולן קלות ביותר וחד משמעיות. אחרי ארבעים דקות הגשתי את המבחן (כי כמעט נשבר לי הצוואר), וחיכיתי. אחרי שעה וחצי (תשעים דקות למבחן הדבילי הזה) סיים אחרוני התלמידים את המבחן. המורה הלכה למכונת הבדיקה (פלאי הטכנולוגיה) וחזרה כעבור שתי דקות עם תוצאות המבחנים. אני קיבלתי 90 וסיימתי עם 101.7% לציון הכללי. הייתי יכול גם ללכת הביתה בעשר (ועדיין לסיים עם A), אבל החלטתי שכדאי לבוא לכיתה בכל זאת. לא בא לי חיסור ביום האחרון. התחזית ליום הגורלי: A. נו באמת, זו אפילו לא תחזית.

באנגלית המורה פתחה את השיעור בהצהרה ושתי אזהרות (שהפכו ל”עוף מהכיתה” תוך עשר דקות). התחלנו לכתוב חיבור על הספר (שהתברר שקוראים לו בעברית “בעל זבוב”). בחרתי בנושא היחיד שידעתי איך לכתוב עליו, והתחלתי. לא לקח לי הרבה זמן. אחרי שסיימתי ראיתי כל מיני עבודות שלי על השולחן מולי, והתברר שהן קיבלו ציונים יפים מאוד. כמו כן, גם הייתי צריך לעשות שליחות לחדר הספרים. לא היה שום דבר חי במזדרונות. אפילו החיידקים הלכו להיבחן. התחזית ליום הגורלי: A. העבודות האלה בשילוב העובדה שמעולם לא הפרעתי בשיעור מאוד מועילים.

בספרדית כבר התחילו להריח את הסוף. המבחן האחרון, ואז נוכל להתחיל את הסימסטר השני ביום שני. המבחן התחיל בתרגילי שמיעה (עם חורחה) והמשיך לעוד מאה עשרים שאלות של דברים שלא ידוע מאיפה מישהו חשב עליהם. המבחן היה שובר צוואר לא נורמלי, ואפילו השתמשנו בטופס התשובות הגדול. הם יקרים נורא, אבל מה לא עושים בשביל מבחן מסכם. התחזית ליום הגורלי: A. מבחן קל, מורה נחמד והעובדה שזו האות שכתובה הכי הרבה פעמים בטור ליד השם שלי במחברת של המורה.

סך הכל מצופה לי תעודה נחמדה עם GPA של 4.166 (AP במחשבים).
והפעם, שני משפטים אמריקאים. הראשון הוא “?Do you think you got 100” (שעלה לי על העצבים כבר ביום שלישי) והשני הוא “?What is the test on”. בואו נחשוב. על מה כבר יכול להיות מבחן מסכם של סימסטר? נכון מאוד! על החומר מכל הסימסטר! מעצבן מאוד.
זהו זה. ביום שני הסימסטר השני מתחיל. ועד אז, חופש.
יום טוב.
שלכם, גר ליד בצפר עם פאניקה לקראת התשובות,
nadavs