המדינה המופלאה

ערב לא משהו לאף אחד ככל הנראה (חוץ מלאמריקאים שתקועים בתוך עצמם). המדינה שלנו מפתיעה כל פעם מחדש. כשמשהו טוב קורה, צריך לדעת שזה סימן לבאות. זה סימן שמשהו לא טוב עומד לקרות. אי אפשר לחזות שום דבר מראש, ואסור אף פעם לתכנן דברים ליותר משבוע. הנה, עובדה שהאיש החשוב ביותר במדינת ישראל שוכב היום בבית חולים בירושלים מורדם ומונשם, ובמצב קשה. דימום במוח. הטבע מתאכזר לאנשים הטובים. סוף סוף, כשכבר יש ראש ממשלה שסוחף איתו את העם, הוא חייב ללכת. והכי מרגיז, כל מפגרי ה”פולסא-דנורא” נורא שמחים ועושים הילולה לכבוד זה. עכשיו אני אתחיל להתפלל. להתפלל שהקריש דם שיש להם ימצא מקום לעשות בו אירוע מוחי, או דימום קשה או משהו דומה. לצערי, הוא עדיין מחפש. ועכשיו למקום שיחסית לזה נראה כמו קרנבל, הבצפר.


בשיעור מחשבים עבדנו על מיונים. הפעם גם החלטתי להתייחס למעצבן לידי בשיטת ההתעלמות. פשוט עושים את כל העבודה שצריך ובודקים אותה שוב ושוב, עם העדפה למספרים ענקיים וליצירת עומס על מחשבי בית הספר המסכנים. נמאס לי ממנו כבר. הוא יושב שעה מול המסך ומצפה שהקוד ייכתב לבד. והכי מעצבן, נמאס לו מהגישה שלי של “תחשוב”. יהודי או לא, הוא אמריקאי. לחשוב זה לא בראש שלו.


בשיעור חנ”ג המורה עשה לנו טריק יפה: הוא החליט לרוץ איתנו כדי “לשמור על כושר”, אבל ככל הנראה הסיבה האמיתית היתה כדי לתפוס רמאים. בסוף הריצה הוא לקח קבוצה של כמה אנשים ועשה להם שטיפה רצינית. פה זה ארה”ב. סומכים עליך בעיניים כמעט עצומות, אבל ברגע שנתפסת מרמה, כל האמון בך הולך לעזאזל. להשיג אותו מחדש זו משימה כמעט בלתי אפשרית. לאחר מכן גם שיחקנו כדורסל. לא משהו חדש או מעניין.


בשיעור מתמטיקה למדנו לעשות את ארבעת פעולות החשבון הבסיסיות על שברים אלגבריים. זה נורא נחמד, במיוחד עם הצגות של המורה על פישוט של כל הדברים והקולות המוזרים שהוא מוציא. והאנשים, בפאניקה. המבחן מתקרב, והוא הולך להיות בשיעור קצר. הלימודים בעיצומם.


בשיעור ביולוגיה פתרנו בעיות גנטיות. גברת מפגרת מאחורי שהגיעה אתמול לשיעור הארוך פספסה את השיעור הקודם, מה שנתן לה לגיטימציה גדולה מהרגיל לדבר שטויות. כמובן שגם לאחר שהמורה הסבירה שוב ושוב חצי כיתה לא הבינה ואלו מהחצי השני שטרחו להסביר התעייפו מהר. למרות הכל, אנחנו הכיתה המועדפת על המורה. לפחות פעם בחיים שלי אני זוכה לדבר כזה.


בשיעור אנגלית עשינו דיקדוק ודיברנו על הספר שאנחנו קוראים. שוב התברר לי שבדקדוק אני מבין לא רע, אבל בספרות המצב בכי רע. אם נותנים לי לקרוא ספר ועושים לי עליו מבחן בלי להסביר אותו קודם, הסיכוי שלי לעבור אותו קלושים ביותר. לעומת זאת, כמו שכבר ציינתי, פה זה ארה”ב. חורשים את אותו דבר שוב ושוב. ככה אני מצליח לעבור מבחנים בספרות. זה המזל הגדול שלי.


בשיעור ספרדית עשינו עוד בוחן, ועוד בוחן ואם אני לא טועה, עוד בוחן. התברר שהרמה צנחה פלאים בחופש, והמורה מלחיץ את כולם עם המבחן המסכם הזה. הרבה יצאו כי נכשלו, כמה ייכנסו כי הם מנסים מחדש. שבועיים למבחנים המסכמים, אמריקה בלחץ.


זהו לבצפר ליומיים האחרונים. כמובן שזה לא היה העניין המרכזי. ראש הממשלה שלי הרבה יותר חשוב לי מאלפיים אמריקאים שלא מבינים את ההבדל בין גן דומיננטי לרצסיבי. אמנם אין לשרון הרבה סיכוי לצאת מזה בשלום (אני לא פסימי מטבעי, אבל הנזק נראה כבד מדי), אבל תמיד יש תקווה. שרון כבר הוכיח שהוא יכול לצאת מדברים כאלה, ואני כמעט בטוח שאין לו בעיה לצאת מזה שוב.


אין משפט אמריקאי. לעומת זאת, הביטוי “ראש הממשלה בפועל” כבר ממש מתחיל לעצבן. שיגידו ממלא מקום או מחליף. הבנו כבר אצל מי נמצאות הסמכויות של הכוח הגדול ביותר במדינה.


נקווה שיהיה יום טוב.


שלכם,


nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה

התגובות של 4 להמדינה המופלאה
  • עמרי
    06/01/2006 ב8:41

    לא קראתי הכל – אבל יפה…

    מוזמן לבלוג שליי

    הגב
    • nadavs
      06/01/2006 ב17:50

      פרסומות אני לא אוהב.nadavs

      הגב
  • be my escape
    06/01/2006 ב13:35

    חח אכן זה ממש משגע..אני אומרת לך שרון לא יחיה אתה לא פה אתה לא רואה את כל השידורים שעושים פה…ממש תוחנים את הנושא אפילו אמרו שהוא מת..למרות שהוא לא..ואני בטוחה שהוא עוד מעט כן..הוא הרוה"מ הכי זקן ..
     
    חח וכדיברתי על ספורט נזכרתי שרצנו בספורט והמורה עמדה רחוק וחיכת לתוצאות..ואנחנו לא רצנו ואיזה איש מסריח בה וסיפר לה שאנחנו לא רצנו..ואכשיו היא לא מריצה אותנו יותר לבד:)
    יום טוף:)

    הגב
    • nadavs
      06/01/2006 ב17:50

      מורים לספורט הם עם תחמן במיוחד.nadavs

      הגב

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.