סניליות במיטבה

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!
כבר חזרנו לבצפר, וכולנו כבר עייפים ומחכים לסוף. אני לא אוהב לחזור לבצפר אחרי חופש גדול. זה גורם לי להרגיש כאילו אני צריך ללמוד הכל מחדש. למזלי ניחנתי במשהו משונה ביותר: אני נזכר בדברים ברגע שאני רואה אותם. ככה לא הייתי צריך לעבור על ספרים שלמים בשביל להיזכר במשהו.
ועכשיו, למה שקרה במקום ההוא שאני וכל בית ישראל חזר אליו: הבצפר.
בשיעור מחשבים עברנו על כל מיני סוגי מיון. מיון בועות, מיון הכנסה (או הזרקה, מה שתרצו) ומיון בחירה. היינו צריכים להבין כל אחד מהם ולחשוב איך אני עושים את זה ביום חמישי. בינתיים זה לא נראה מסובך, אבל אי אפשר לדעת מה המורה יבקש מאיתנו לעשות.

בשיעור חנ”ג עשינו דבר מאוד לא מתחשב מצד המורה: שש הקפות במסלול האימה (מסלול ריצה). אחרי כ”כ הרבה זמן שלא ראינו את הבצפר המורה נותן לנו מייל וחצי. מחר נעשה “רק” מייל ורבע, אבל אח”כ נשחק גם כדורסל. רק עוד 11 ימים של הדבר הזה וסיימנו. נקווה שאח”כ לא יהיה משהו נוראי יותר.
בשיעור מתמטיקה המשכנו לעשות פירוק לגורמים. מישהו שיושב לידי סיפר לי שהוא התחיל ללמוד לנהוג ושהוא לא יודע למה יש תמרורי עצור. לפי הסיפורים שלו, המורה כל הזמן אומר לו “דרך אגב, היה שם תמרור עצור”. עם גובה כמו שלו קצת קשה לראות את העצורים (לא שאני שני מטר, אבל הוא באמת נמוך).
בשיעור ביולוגיה נודע לי שקיבלתי במבחן משנה שעברה 54 מתוך 55. חוץ מזה, אחרי דיבורים על טיולים ועבודות בחופש, התחלנו לדבר על גנטיקה. מנדל, דארווין והשטויות שלהם. אנחנו נצטרך לפתור בעיות הקשורות בגנטיקה. הנה בעיה משלי: לשני ההורים שלי יש עיניים בהירות ולי יש עיניים חומות. הסבר את הדבר המוזר הזה.

בשיעור אנגלית התברר שהמורה מתחילה לראות אורות במנהרות. יש לה בעיה במיתרי הקול והיא לא יכולה לדבר על זה. כמו כן, היא שכחה שיש לה מבחנים בדקדוק לבדוק וכל החופש לא טרחה להסתכל עליהם אפילו. רוב השיעור למדנו על דברים משנה שעברה, כולם כרובם דברים שלמדתי עם המורה הפסיכית. למרבה ההפתעה, אף אחד לא הפריע בשיעור הזה. אני חושב שזה השיעור הראשון מתחילת השנה שאף אחד לא דיבר בו באמצע. המורה נראתה מרוצה יותר מהרגיל ואפילו נתנה לנו לצאת טיפה לפני הזמן. יכול להיות שאנשים לא רצו שהיא תצעק הרבה בגלל מה שקרה לה או שפשוט הם רצו ללמוד (בכיתה שלי… בטח). זכרו את התאריך הזה, השלישי בינואר. התאריך השקט.
בשיעור ספרדית המורה ישר התחיל באיומים. המבחנים המסכמים מגיעים וזו התעודה הקבועה. היה גם הבלה בלה בלה הידוע על הציון בהתנהגות שלא נראה לי שמעולם שונה (חוץ מהתלמידים הבאמת מעצבנים). כמובן ששני דברים הוא שכח מלפני החופש: אחד, שהוא ידבר רק בספרדית. שניים, הבוחן על מליארד המילים שהוא נתן לנו להתכונן אליו לפני החופש. לעומת זאת, הוא נתן לנו מליארד בחנים במקומו, והתברר שהאנשים פשוט שכחו הכל. מה שהם אמרו היה פשוט שטות אחת גדולה. כדאי להם ללמוד, ומהר.

זה הבצפר להיום.

ובפינת מאחורי ההגה היום: היציאה לכיוון השני של הסמטה (יותר קשה משם), עבירה על חוק תנועה מינורי אך חשוב (בפנייה ימינה חייבים להכנס למסלול הימני), מעבר על פס צהוב (אממ… תחשבו שזה פס לבן דק) והבנת התפעול הלא כואב של בלם היד. כל זה קרה היום עם חניה קדימה (שארכה חמש דקות) וחנייה אחורה (שארכה דקה ולא היתה עקומה). עוד שלושה וחצי חודשים עד ה-15 באפריל. המונה לרשיון עומד לרדת מתחת למאה ימים בקרוב. סוף סוף יהיה לי גם אמצעי זיהוי.
והמשפט האמריקאי להיום: “We are on final mode”, והתלמידים בפאניקה.
יום טוב.

שלכם,
nadavs