ג’ינגל בלעכס

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!
אחרי הרבה זמן ללא עדכון, כשאתם חושבים שאני רק נהנה בחופשה הזאת (וצודקים), הנה עדכון היישר מהמקום שבו לא ירד שלג כבר יותר ממאה שנה:
דבר ראשון, היום זה יום מבורך. זה היום האחרון שבו נצטרך לשמוע את פעמוני ג’ינגל (שם מקורי ביותר), תן לזה לרדת שלג (Let it Snow), שניים עשר הימים של קריסמס (Twelve Days of Christmas) ועוד רבים ו(לא) טובים. ממחר חוזרים לשגרה של שירי פופ מפגרים ומוזיקת מעליות בקניונים. מזל שקריסמס בא רק פעם בשנה (לחודשיים, אבל לא משנה).
ואיפה אני שומע את כל השירי קריסמס האלה אתם חושבים? באוטו כמובן. אם אני לא טועה, בזמן שעבר הייתי רק פעם אחת בצד ימין של האוטו. כל שאר הזמן אני מתאמן בלא להתעצבן על רמזורים, “פסי האטה” (פסי “דפוק את האוטו”), הולכי רגל שממציאים מדרכות באמצע הכביש וגם על סימונים לא ברורים. על כל שאר הדברים כבר אין מה להתאמן (חוץ מחנייה במקביל לבד, כי אני לא משהו בזה בלי הוראות). גיליתי גם שאני הרבה יותר טוב בחנייה ברוורס מחניה קדימה. לא יודע למה, אבל ככה זה.
במהלך הלימודים שלי נתקלת בהרבה מאוד מפגרים. הנה קומץ קטן מהם:
סדרני חניה. המכה ה-11. האנשים האלה הם אנשים חסרי מצפון והבנה בסיסית בהגיון. יום אחד יצאתי מחניון והגעתי לתמרור עצור עם סדרן חניה אינטיליגנט. הוא אמר לי לעבור, וברגע שהגעתי לחצי מעבר חצייה אמר לי לעצור. כמובן שעצרתי מיד, אבל אם אני כבר באמצע, שייתן לעבור ויעצור לרגע את ההולכי רגל. אם הוא רוצה לסכן אנשים, שלא יעשה את זה כשאני שם.
עוד מפגרים הגיעו ממקום אחר, תמרורי עצור. חוץ מהמפגרים הסלולריים שלא תמיד אוהבים לעצור, יש גם את הפניות מרחוב קטן לשדרה. אם זה ימינה זו פניה מאוד קלה. מסתכלים שמאלה, וברגע שפנוי נכנסים למסלול הימני. הפניה שמאלה קשה הרבה יותר. צריך לחכות שיהיה ריק משני הצדדים. הבעיה התחילה כששני אנשים ניסו לפנות שמאלה מולי. אחד היה מפגר ויצא, מה שאילץ אותי לעצור מהר. השני ניסה לצאת, בעיקר בגלל שהוא חשב שאני לא יודע שיש לי זכות קדימה (מה לעשות, אני לא נראה בן 30). הוא התחיל לצאת בדיוק כשאני התחלתי להמשיך. מכיוון שהוא חסם אותי ללא כל אפשרות מעשית לאף אחד לנסוע, הוא היה חייב לעשות רוורס. מזל שזה לא קרה בארץ. שם הייתי שומע דברים שלא ידעתי על עצמי, על אמא שלי ועל המקצוע שלה.

הדבר האחרון שאנשים פה צריכים לעבוד עליו זה סימונים בכבישים. הם יכולים לפעמים לבלבל מאוד. אפשר לנסוע ישר בנתיב הימני, אבל פתאום לגלות שהוא רק לפניה ימינה. אפשר גם לנסוע בנתיב השמאלי ולגלות שגם אותו שריינו לפניה ימינה (למה הם צריכים שניים בדיוק?). הם צריכים להודיע על זה לפני. אני לא צריך לגלות את זה מאה מטר לפני הצומת, גם אם אין שם אף אחד. תמיד יכול להיות מישהו.

זהו זה. אלו החוויות העיקריות (הורדתי דברים לא חשובים כמו צמתים מסובכים ואיזור ה”לעזאזל המהירות”, אחלה מקום). מחר אני יוצא לטיול לפאלם ספרינגס, נהיה במעיינות המחייה (יש לקרוא במבטא דוסי), נהיה ברכבל ונצא קצת מהבית.
שיהיה לכולם חג שמח.
יום טוב.

שלכם,

nadavs