חופשת החורף

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

זהו זה. הגיעה חופשת החורף. שבועיים וחצי של לקום מאוחר, להתאמן קצת (הרבה) בפדאלים, לדבר עם אנשים מהארץ ולנסות כל מיני דברים מהספר מתמטיקה (פירוק לגורמים אוטומטי של פונקציות מחזקה שלישית!).
האימון בפדאלים יעשה כנראה יותר בתכיפות עכשיו, כשאמא שלי ראתה שאני לא מהווה סכנה לציבור. נהגתי מהבית עד הבצפר של האחים שלי, מה שגרם למשהו מאוד מעצבן לקרות. ליד הבצפר יש נתיב מיוחד למכוניות שאוספות את התלמידים. הבעיה, לפעמים עוצרים שם הרבה זמן ולפעמים מתקדמים די במהירות. להחזיק את הרגל רבע שעה על הברקס זה לא ממש הגיוני, אז שמים בלם חניה. חבל רק שבאוטו של אמא שלי להוריד את הבלם חניה זו משימה למר עולם, לא לאגודל המסכן שלי. לעשות את זה כל הזמן כשהרמזים היחידים הם אורות הרברס מהאוטו מקדימה (כי הוא מעביר לפארקינג כל הזמן) זה די מעצבן. צריך למצוא שיטה פחות כואבת לעצור את האוטו. חוץ מזה, קיבלתי פידבאק חיובי על הנהיגה שלי, מלבד דברים קטנים הכוללים ביישנות יתר (לחכות שעות בעצורים עד שאני לא רואה שום אוטו מקילומטר ולא לעבור ימינה באדום, למרות שזה מותר, אבל זה היה בגלל שהסתירו לי).

ועכשיו, במפנה חד, למקום שאליו ייקח לי יותר זמן לנסוע מללכת, הבצפר.

בשיעור מחשבים המורה קיבל את השעון שלו. שעון נחמד וסולידי, לא משהו שימשוך את העין של כולם ויסיט אותם מהשיעור. כמו כן, המשכנו בפרוייקט (לא ממש המשכנו, יותר נכון האנשים הקשים המשיכו). לאחר מכן המשכנו לשיעור הבא ונפרדנו מהמורה עד לשנה הבאה.

בשיעור חנ”ג שיחקנו כדורסל 2 על 2. אני חושב שהמורה כתב לי שההגנה היתה די בסדר. אין לי מושג מי ניצח, לא איכפת לי מי ניצח. העיקר שגם את השיעור הזה אני לא אצטרך לסבול שבועיים וחצי.

בשיעור מתמטיקה המורה ביקש שאלות. כמובן שהאמריקאים לא הביאו שאלות מקוריות ופשוט שאלו את אותן שאלות שוב ושוב. המורה גם ירד על כמה אנשים וגילה שאת הלוגריתמים המציא נאפייר בשנת 1614. הנה יתרון לכיתת היסטוריה של אירופה (שמי שמאחורי נמצא בה). לומדים גם על מתמטיקה קצת.

בשיעור ביולוגיה עשינו את צרכינו הביולוגיים, אכילת פיצה. בשיעור הזה אכלתי את שני המשולשים הראשונים שלי לאותו יום, וביחד עם זה גם צ’יפס (חטיפים, כי המטוגנים נקראים French Fries) וקולה. המורה נפרדה בברכת Merry Whatever. מקורי ביותר.

בשיעור אנגלית התחלנו עם המבחן בדקדוק. הוא היה קל ביותר, ולאחר שהגשתי אותו המורה אמרה שהכל היה נכון בחלק שלא צריך לעשות (אבל היא תחשיב את זה כי זה לא מזיק). כמו כן, הגרוע מכל קרה: ההרצאה. ניגשתי לפודיום והתחלתי לדבר על הספר שקראתי. כמובן שגייסתי את המבטא האמריקאי הטוב ביותר שלי, מה שלא מנע ממני להשמע כמו אחד שלא יודע אנגלית. בסוף ההרצאה המורה קיבלה את הכרטיסיות שהכנתי שיעור קודם ואמרה שזה סימן שלא למדתי את זה בע”פ ולא הכנתי נאום כתוב. אולי יש סיכוי ל-A גם בבוק ריפורט הזה. מה שבטוח, את הבא אנחנו עושים בשקט (כמה שהכיתה שלי יכולה להיות בשקט).

בשיעור ספרדית היתה עוד פיצה. עוד שני משולשי פיצה נדחסו לקיבה שלי עם קולה והלכו למלא תפקיד חשוב (יצירת אנרגיה וצרכים חומים לשירותים). כמו כן, המשכנו לראות את סרט המעודדות. היה ממש מרתק. הקונספירציה בעולם המעודדות (המצומצם מאוד) מעולם לא היתה כה גדולה.

זהו לבצפר להיום. ממחר ועד השלישי בינואר כנראה הבלוג ימולא בחוויות נהיגה (ועצבים על נהגים מפחידים, במיוחד כאלה עם סלולרי) ואולי טיולים שאנחנו נעשה.

עד אז, חופשה מהנה.

והמשפט האמריקאי להיום: “Merry Whatever”. גם יהודים, גם נוצרים, אי אפשר כבר לדעת מה לאחל. מקורי מאוד.
יום טוב.

שלכם,

nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה