דצמבר!

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

סוף סוף נגמר חודש נובמבר. ההוריקנים הלכו לעולמם ולא יפריעו יותר עד הקיץ הבא, והחורף מתחיל רשמית עוד 24 ימים (בדיוק!). כמו כן, חודש דצמבר מביא איתו כל מיני חגים משונים, כמו קריסמס, חנוכה וקוואנזה, או כמו שחלק מהאנשים קוראים לזה, קריסמחנוקוונזהכה (Christmahannukwanzaka). לפי מה שידוע לי, יהודים אמריקאים מקבלים מתנות כל יום בחנוכה, ככה שיש להם תשע בתקופה הקצרה הזאת. לעומת זאת, כנראה שאני שוב אסתפק בכסף, ביום אחד של החג. האמריקאים צריכים ללמוד שיש גם מחסור בעולם, ושבישראל כתוב על הסביבונים נ, ג, ה, פ, לעומת הסביבונים פה עם נ, ג, ה, ש (נס גדול היה שם). אני לא צוחק. זה מה שכתוב עליהם.

אבל הדרך לחגים המיוחלים עוד ארוכה, ובאמצע יש עוד שבועיים (או בתרגום לימים שהולכים לבצפר, 11 ימים) שבהם צריך ללכת לבצפר ולבזבז גרפיט, דיו או זמן מהחיים. בחר שניים. הנה מה שקרה היום במקום המבזבז הזה:

בשיעור מחשבים התעסקנו קצת בגיאומטריה. עשינו מחלקה שמייצגת נקודה, קטע ומשולש. הנקודה היה החלק הקל: שני משתנים לאיקס וואי, ומשתנה אחד לשם של הנקודה. אח”כ צריך לעשות קטע (משתי נקודות שונות!) ולחשב את השיפוע והאורך שלו. מרתק. החלק הקשה (או המתיש) היה משולש, שמחייב שלוש נקודות. מכיוון שהפונקציות הרגילות נתנו לי מרווח זמן של שעה, התחלתי להוסיף כל מיני פונקציות קטנות. לבסוף רציתי להוסיף פונקציה שמחזירה זווית של המשולש, אבל בגלל טמטומי שלי והזמן שאזל לא הספקתי. כנראה שמחר אני אסיים את זה.

בשיעור מתמטיקה למדנו היום על פונקציות הפוכות (להחליף את x ו-y) וכל מיני תכונות מוזרות של פונקציות מעריכיות וקוויות. אני ביליתי את הדקות האחרונות של השיעור בלהסביר לזה שמאחורי משהו קטן שגיליתי. שלחתי גם למורה שיראה, אולי אפילו ייצא מזה משהו (אולי קצת אקסטרה קרדיט במבחן, או תרומה קטנה למערכת החינוך האמריקאית).

בשיעור אנגלית היה ממש, אבל ממש כיף, לאלה שלא היו בשיעור (רוב התלמידים בבצפר). דיברנו על המילים (או יותר נכון שורשי המילים) שאנחנו צריכים לדעת למחר. רובם אומרים לא או להתנגד (רגע, בעצם כולם אומרים את זה). לאחר מכן המשכנו לדון בסיפור המדהים על המלפפון החמוץ ושני האנשים המעצבנים בו. אני צריך לדעת שלושה סמלים ושתי אירוניות בסיפור! זה כל כך סמלי, אך בו בזמן נורא אירוני. אני לא מבין שום דבר בספרות (חוץ מהמובן מאליו), ויש לי תחושה שגם הסופר חושב כמוני. אם מישהו כותב סיפור ובכוונה בוחר את כל הפרטים הקטנים האלה כדי שאנשים יתעסקו בלנתח את הסיפור ולמצוא אותם, צריך לאסור אותו על סכנה לשפיות הציבור. מה שיותר מצחיק (ועצוב), יש כאלה שמנתחים שירים של אנשים שכתבו אותם כשהם היו שיכורים. ספרות, המקצוע הלא ברור מספר אחת בעולם.

זהו לבצפר להיום. מחר סוף סוף יום שישי, עם הבוחן הדחוי בספרדית, מבחן באוצר מילים באנגלית, כדורסל באולם (מעניין נגד איזו קבוצה) ותכנות בג’אווה. כפיצוי, יש אחרי זה יומיים שלמים שלא הולכים לבצפר. אני חושב שזה פיצוי לא רע.

והמשפט האמריקאי להיום: “You have to find 3 symbols in the story”. אני מקווה שאני אוכל למצוא אחד בסיפור הזה. הוא נורא קצר, ונורא מעצבן.

יום טוב.

שלכם,

nadavs