יום הבלבול וסוף המלחמה

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

סוף סוף הגיע סוף השבוע. הפעם הוא קצת הקדים, אבל זה למטרה טובה. מחר מתקיים וטראנס דיי, שבעברית פשוטה אומר יום זכרון קטן לחיילים. למה דווקא ביום הזה אתם שואלים? ב-11 בנובמבר, 1918, לפני 87 שנים, הושגה הפסקת האש במלחמת העולם הראשונה. מכיוון שהאירופאים והאמריקאים אוהבים דברים שקל לזכור, הפסקת האש הושגה ב-11 בובמבר בשעה 11 בבוקר, ככה שלא יהיו ספקות. למרות הסיפור מאחורי היום הזה, האמריקאים מנצלים אותו למנוחה והפגנות נגד המלחמה ונגד בוש. ואם אתם תוהים למה זה יום הבלבול, חשבו טוב. הרי ידוע שהאמריקאים הופכים כל תאריך אפשרי, אז איך הם ידעו מחר אם ה-11 הוא החודש או היום? דילמות קשות. שנה הבאה, השישי ביוני, יום הבלבול הגדול השישי. קורה פעם במאה שנה, אל תחמיצו!

ועכשיו לבצפר של היומיים האחרונים, שם מתבלבלים בלי קשר לתאריך:

בשיעור מחשבים המשכנו את פרוייקט התאריכים שלנו. הפעם אני הייתי היחיד שסיים. כל השאר היו תקועים בפונקצייה פשוטה ביותר. כמובן שהם סיבכו אותה ע”י שימוש בפונקציות לא נכונות וחוסר הבנה מוחלט של מה שהם אמורים לעשות. עזרתי לבערך חמישה אנשים שונים באותה שאלה. לקראת סוף השיעור המורה אמר שהוא ימליץ עלי ל-AP, כיתה ברמה גבוהה יותר. סוף סוף קצת אתגר במערכת האמריקאית.

בשיעור חנ”ג שיחקנו כדורסל שעה וחצי. כיף גדול זה לא היה, אבל זה מה שיש. לא יודע מי ניצח בתחרות הקטנה שלנו, וזה גם לא ממש מעניין אותי. אני שונא חנ”ג.

בשיעור מתמטיקה למדנו על מספרים בשיטה המדעית (או איך שאומרים את זה בעברית) וגם על חישוב של חזקות בראש. זה לא קשה בכלל. למען האמת, זה אפילו די קל.

בשיעור ביולוגיה הביאו לנו את המורה המחליפה המעצבנת ביותר בכל בית הספר. עשינו פרוייקט על פוטוסינתזה עם פרוג’קטור ענק. הכל עבד, ובסוף השיעור ראינו סרט באורך 22 דקות. לא הייתי מזכיר את זה אם המורה לא הייתה אומרת שזה 22 דקות כל הזמן. כנראה שהיא לא למדה עיגול מספרים והערכה של דברים. זה משגע אותי לפעמים הדיוק הזה.

בשיעור אנגלית אני והקבוצה שלי הצגנו את הסיפור המפגר שלנו. אני חושב שהלך די יפה. אני קיבלתי את כל השאלות שלא דורשות שימוש מיותר באות R ובצירוף th שאני מתעב, ובגלל המבטא הישראלי הכבד שלי לא הייתי צריך לדבר הרבה. לא איכפת לי כמה קיבלתי, העיקר שעברתי את זה. בשעה 12 ורבע עברנו לאודיטוריום, מכיוון שהמורים לאנגלית היו צריכים ללכת להלוויה של מורה שפרשה שנה שעברה ונפטרה. לפחות 45 דקות של שקט, למרות שגם זה לא היה הכי מעניין בעולם.

בשיעור ספרדית עבדנו בחוברת, וכרגיל המורה נתן לנו בערך מאתיים עמודים לשיעור הזה. מכיוון שהכיתה מכילה אמריקאים, לא סיימנו את זה ועברנו לסרט שלא נגמר. האישה הזאת מתחילה לעלות לי על העצבים.

זהו ליומיים האלה. ביום שני שוב צריך לחזור לבית הספר וכל השטויות שלו. איזה כיף.

והמשפט האמריקאי: “Have a wonderful weekend!”. גיוון? לא. לא צריך.

יום טוב.

שלכם,

nadavs