משחק הניחושים

בוקר טוב לכולם (ערב טוב לישראלים)!

עוד פוסט בוקר היישר מעיר ההתחנפויות הבלתי מוגבלות, לוס אנג’לס. העיר הזאת עסוקה כל הזמן בעניינים של מפורסמים ועצמה. אדם ממעמד הביניים ייתעסק רק ברכילות מפגרת ובאיך הוא יכול להשיג עוד כסף. זו המטרה של שני התאים האלה שלאמריקאים יש בראש. אלו לא תאי מוח, אלא תאי רכילות והתעסקות בעצמו. גם לישראלים יש כאלה, אבל מסביב להם יש גם מוח שיכול לדכא אותם כשצריך.

ואחרי שלמדנו על האנטומיה של האמריקאים, הנה מה שהם עושים עם התאים האלה במקום שצריך מוח, בצפר:

בשיעור מחשבים הצלחנו לכתוב כמה מחלקות ג’אווה, רק שבגלל השואל הדגול לא סיימנו את זה, וביום חמישי אנחנו נצטרך לכתוב הרבה בעצמינו. נמאס לי, אני לא עוזר לאף אחד עד שהקוד שלי לא עובד. כל באג יעכב אותם, אז כדאי להם לסתום את הפה ולהתחיל לחשוב. מחקרים גילו שאם מתאמצים מספיק, אפשר אפילו להצמיח תא מוח זמני משני התאים האלה (רק אמריקאים יכולים).

בשיעור חנ”ג המורה הדגים לנו את המקסימום שהוא רוצה שנדע לעשות, וזה כולל שש הקפות בעשרים דקות. אחרי בערך 17 דקות הגעתי לקו הסיום מתנשף ומיוזע. הייתי יכול אולי לעשות עוד סיבוב ולקבל קצת נקודות בונוס, אבל משהו בשרירים שלי אמר לי שאם אני עושה את זה אני לא אשרוד את הסיבוב הנוסף. קיבלתי A על העבודה בכיתה, וזה מספיק לי.

בשיעור מתמטיקה למדנו שוב מה שלמדתי בכיתה ח’, דברים על חזקות. חזקה שלילית ושברי חזקות. כמו כל דבר שהמורה הסביר, גם זה גרם לשאלות מוזרות. כמו כן, התברר שאני צריך לדעת את החזקות של 2 עד חזקה 10, של 3 עד 7, של 4 עד 5 ושל 5 עד 4. כמו כן, את הריבוע והחזקה השלישית של כל המספרים עד 12. הריבוע לא יהיה בעייה, מכיוון שאני יודע את הריבועים עד 26 (לפעמים משעמם בחיים). החזקה השלישית תהיה קצת אתגר, אבל את החזקה השלישית אפשר גם ללמוד מהר.

בשיעור ביולוגיה ראינו סרט על פוטוסינתזה. זה סרט שעשו כמה תלמידי תיכון אמריקאים משועממים. אם אני הייתי המורה, הייתי נותן להם אפס. זה היה כל כך מפגר, ככה שלא למדתי מזה כלום. כמו כן, המורה שמה את תוצאות המבחנים. מכיוון שעדר האנשים שהלך לשם היה גדול מדי, אני אלך לשם היום. מעניין מאוד.

בשיעור אנגלית התחלנו עם בוחן שכמובן ניחשתי (היו גם כמה ניחושים נכונים). לאחר מכן היו שני מבחנים, ובאחד מהם קיבלתי מאה (המבחן היה נורא, אבל נורא קל). בשני אני לא יודע כמה קיבלתי. ההרצאה היתה מעניינת כמו המורה, וכשמישהי שם ביקשה ממני לענות על שאלה, כמעט הרגתי אותה. אני לא מבין כלום בספרות, לא משנה כמה אני אדע מה זה אונומאטופיה.

בשיעור ספרדית התחלנו עם עוד בוחן קל שהרבה אנשים נכשלו בו. זה שמולי, שנתתי לו 70, שאל “זה באמת או שרימית בשבילי?”. למען האמת, לא רימיתי. הוא באמת קיבל 70. אני לא מבין איך אפשר להכשל בספרדית. אותן אותיות, חיים באיזור עם המון מקסיקנים ואפילו יותר קל לקרוא מאנגלית. הטמטום הזה מתחיל להוציא אותי מדעתי.

זהו לבצפר. בהמשך היום היה לי אפילו שיעור יותר חשוב, נהיגה.

מכיוון שאתמול נגמרו לנו כמה מצרכים חשובים בבית, היינו צריכים לנסוע לסופר. ובגלל שאבא שלי רצה לנסוע, ואני צריך אימון, אני נהגתי לשם. גיליתי שהברקסים במכונית של אבא שלי ממש מעצבנים. בשיעור נהיגה הייתי צריך לחשוב על הברקסים והמכונית כבר הייתה עוצרת. אצל אבא שלי אני צריך ללחוץ כמעט עד האמצע בשביל לראות שיפור כלשהו במהירות. גם דוושת הגז דורשת לחיצה הגונה בשביל להגיע למהירות המותרת שהיא בדיוק מהירות המקסימום. אם תיסע לאט, יעצרו אותך על עיכוב. אם תיסע מהר, יעצרו אותך על מהירות מופרזת. זה נורא מעצבן, כי במהירויות גבוהות צריך לשים לב הרבה יותר. לפחות בכביש המהיר אין אנשים שחוצים באמצע הכביש כשיש מעבר חצייה במרחק שתי דקות משם. זה משגע אותי.

והמשפט האמריקאי להיום: “It’s much better now”. אחרי שהעיפה שיא שלילי של שני אנשים, המורה היתה מרוצה במיוחד. אחד המפריעים הקבועים אפילו הצליח להישאר בכיתה. לצערם של אלה שיצאו, הם קיבלו עוד הפנייה למנהל.

יום טוב.

שלכם,

nadavs