השואל הגדול

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!
עוד יום שני עבר על העולם. גם בארץ, כמו כאן, שנאתי את ימי שני, ומשתי סיבות. הראשונה היתה היום הראשון של בצפר לאותו שבוע (ביום ראשון לא הלכתי לבצפר, מסיבה כלשהי), והשנייה היא שביום שני היה לי שיעור חנ”ג עם המורה הכי מעצבן בבצפר, מרבע לשלוש עד ארבע ורבע. אני עדיין לא מאמין ששרדתי שנה שלמה בתנאים האלה, שהיו גורמים לכל אדם שפוי בעולם להתפלל לגשם מדי יום. עדיף שאני לא אגיד מה שאני חושב על רוב האנשים שהיוו דמויות מפתח אצלי בכיתות ז’ וח’. מישהו עלול לתבוע אותי.
ועכשיו, לבצפר הרבה יותר נחמד שלא גורם לי לדבר עם אלוהים על גשם:
בשיעור הראשון כמעט השתגעתי. שואל השאלות הראשי עבד במלוא המרץ, וזה כמעט הוציא אותי מדעתי. לשמחתי, ראיתי שגם האחרים כבר מפתחים מבטי “שתוק כבר!”, מה שעוזר לי לדעת שאני לא לבד. חוץ מזה, יש לו כזה קול מעצבן שאפשר להשתגע. נסו לשפשף שני קלקרים ביחד, ותאמינו לי שזה הרבה יותר טוב מהשטויות שהוא מוציא מהפה.
בשיעור חנ”ג התחלנו את משחק הכדור הכתום והקופץ, כדורסל. התחלנו עם העברות מסביב לגב, כדרור ושטויות כאלה. בסוף הסמסטר אנחנו נבחנים על כמה אנחנו קולעים בחצי דקה, כדרור ועוד שטויות דומות. אני ממש לא אוהב כדורסל. זה משחק אמריקאי מדי ומעצבן מדי. כבר עדיף שחייה.
בשיעור מתמטיקה למדנו על תכונות של חזקות. המורה אמר שלמרות שכולם טוענים שהם יודעים את זה, הרבה אנשים מפספסים את זה במבחן. אני לא מבין מה לא בסדר עם זה. פה זה אמריקה. מישהו שלא עושה טעויות פה הוא לא אמריקאי או לא אנושי. הראשון יותר הגיוני.
בשיעור ביולוגיה הביאו לנו מורה מחליפה, אבל אחת מעצבנת. היא אוהבת ילדים, יודעת מתמטיקה כמו המורה לחנ”ג ודומה באופן חשוד למורה לבישול. סיפור החיים המפגר שלה עניין לי את הציפורן הקטנה (שאני עומד לקצוץ עוד מעט), ככה שאני וזאת שמולי בילינו את השיעור בשיחה על למה האמריקאים מפגרים (היא יודעת עברית). פשוט חיים מרתקים יש לאנשים פה.
בשיעור אנגלית בילינו את הזמן בלשמוע על סיפור מפגר. אם עוד פעם אחת אני אשמע “מה הנהר מסמל?”, אני חושב שבעולם יחיה אדם אחד פחות. מחר יש לנו מבחן על שני הסיפורים המפגרים מהיום ויום שישי, ואני מקווה שילך בסדר. לפחות מצאתי את הספר שאיבדתי בשיעור ביולוגיה.
בשיעור ספרדית עשינו בוחן נורא קשה (קיבלתי 100). בהמשך השיעור תרגמנו כל מיני פסקאות על דברים מוזרים בספרד. כל שיעור אני מגלה שחברי לכיתה מפגרים יותר ויותר. לפחות אף אחד לא ביקש לעבוד איתי הפעם, ככה שיכולתי לגמור את העבודה בזמן במקום להסביר למפגר לידי כל מיני דברים.
זהו להיום. מחר יום שלישי, היום המיותר בשבוע. איזה כיף לנו.
והמשפט האמריקאי: “I have a question”. אני חייב לברר איפה השואל המקצועי הזה גר ומי מעסיק אותו. הוא משגע אותי כבר ומעכב את כולם.
יום טוב.
שלכם,
nadavs