יש לי פרמיט!

ערב מעולה לכולם (בוקר מעולה לישראלים)!

ובכן, כמו שכתבתי אתמול, בצד שמאל מופיע לו בכיף הסמיילי ה”קול”. כן ידידי, עברתי את מבחן חוקי התנועה של קליפורניה, וכעת יש לי את האישור הסופי לשבת במושב הנהג ולעשות שם משהו יותר מועיל מלהזיז את החלונות. קוראים יקרים, אני הולך לנהוג.

קמתי היום בבוקר ברבע לשמונה, מסיבה די ברורה. לא שהיה לחץ להגיע לשם, היתה התרגשות (מועטה, לא חשבתי שהמבחן יהיה קשה). בשמונה וקצת יצאנו לכיוון סנטה מוניקה, איפה שנמצא אחד מהסניפים של משרד הרישוי.

כשבמשרד הרישוי הגיע תורינו, המזכירה בדיוק היתה צריכה לעשות משהו. יש לי כנראה משהו עם מזכירות כושיות. כל פעם שמגיע תורי למזכירה כושית, היא בדיוק צריכה לסדר את הדפים או לבדוק משהו במחשב. המזכירה שם היתה כמובן כושית, ככה שאני ואבא שלי עמדנו ליד הדלפק חסרי מעש. כשהיא הועילה בטובה לפנות ללקוח (AKA אני), היא נתנה לנו מספר (דווקא אחד יפה, G050) ואמרה לי בהצלחה. נחמד מצידה.

כמובן שכמו בכל מקום אמריקאי יש תור. גם אם לא נראה ככה (והמקום היה כמעט ריק), היינו צריכים לחכות בערך 40 דקות, שזה הרבה פחות מכל נבואות הזעם. גם משרד הרישוי, גם יום שבת, להתכונן לישיבה ארוכה. אחרי חצי שעה הופיע המספר שלנו בטלויזיה והלכנו לחלון מספר 9 (אני הימרתי על 5. זה הדבר הכי מעניין שיכולתי לעשות שם). האינטיליגנט שם ביקש מסמכים, חתם על כמה דברים, אני חתמתי על עוד מאתיים דברים (היד שלי כבר זזה לבד כשמבקשים ממני לחתום), ועשה לי בדיקת ראיה. הייתי צריך לקרוא לו שלוש שורות מתוך דף עם חמש שורות, רק חבל שהדף היה באלכסון אלי. לא שזה ממש הקשה עלי. הראיה שלי טובה מאוד, והצלחתי לראות עם שתי העיניים ועם כל עין בנפרד (כשבעין השניה תקוע השפיץ של הדף). אחרי שחתמתי על עוד כמה דברים והוא שכפל את התמונות הנוראיות בדרכון שלי (אחרי שהוא חיפש שעות מאיזה צד פותחים אותו), הופניתי למצלמה.

החלק הזה מאוד פשוט. יש פרגוד כחול קטן שמאחוריו מראה. מי שמתכונן לתמונה, כדאי שיתארגן טוב. התמונה הזאת תופיע לו ברשיון בערך לכל החיים (אלא אם הוא מחליט לשלם לגנבים בשביל לעשות תמונה חדשה). כשנכנסתי למצלמה הייתי צריך לחתום. כמובן שהמכשיר הזה דפוק, וכל פעם שנשפתי הוא החליט לזייף לי את החתימה. בסוף הפקידה שם נכנעה ואמרה “טוב נו, ניקח את זה”. נתתי טביעת אגודל (כי יש לי אגודל), ועמדתי לתמונה. באופן מדהים, לא עצמתי עיניים. קיבלתי דף עם התמונה וכמה פרטים, והלכתי להיבחן.

הלכתי לבוחן, קיבלתי את המגילה, והתחלתי לענות. לא דמיינתי לעצמי שזה יהיה כ”כ קל. השאלות היו זהות לאלה שעשינו בבצפר לנהיגה, חוץ משאלה אחת שאותה ידעתי מהספר. אחרי 10 דקות עזבתי את איזור הבחינה, הבוחנת נתנה לי מאה ואת הפרמיט. אני יכול עכשיו לנהוג! (עם מלווה, אבל לנהוג!).

שבוע הבא אני כנראה אתחיל את השיעורים. סוף סוף אני אדע מה באמת עושים שם בצד שמאל.

יום טוב.

שלכם,

nadavs