נדב לומד לנהוג – חלק 1

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!
ובכן ידידי, היום התחלתי את לימודי ה”חינוך נהגים”, שיעור שבו אני קורא בפעם המאתיים את החוברת לנהג המתחיל של קליפורניה ועונה שאלות על זה. הנה מה שהיה, מההתחלה:
בבוקר קמתי בשעה המעצבנת שמונה. מעצבנת בגלל שהיום שבת, לכל הרוחות. לאחר שתייה קטנה בבוקר נסענו לרחוב מלרוז, בו נמצא בית הספר לנהיגה. כשהגעתי, הייתי כמובן ראשון. זה מקום שמנוהל על ידי פרסים, ולמהר לשם לא נראה הגיוני. אני היחיד גם שהגיע לפני השעה תשע, בה מתחיל הקורס (ברור שבתשע, פלוס עשרים דקות). כשהתחיל הקורס, גיליתי משהו לא נעים. אני היחיד בקבוצה שבתאים שלו נמצא כרומוזום Y. אני נמצא עם שבע בנות בקורס נהיגה. איזה יופי.
התחלנו עם סרט שמראה ילד בן 17 בערך שנוסע מעבר למהירות המותרת ולא עוצר בתמרור עצור. הסרט היה ישן מאוד, משתי סיבות עיקריות. אחת, הילד קיבל דו”ח של 145 דולר בלבד על המהירות. היום זה כבר 160. שנית, כתוב שם שדמי הרישום למשרד הרישוי הם 12 דולר. היום הם פי שתיים מזה. למרות שהסרט ישן, הטמטום לא השתנה מאז. השוטר היה חביב מאוד, וגם השופט. לאחר הסרט המרתק ענינו על שאלון על הדרישות לפרמיט והרשיון ושאלות נכון/לא נכון לגבי נהיגה. גיליתי שאני יכול לקבל קנס על נסיעה באופניים שיכור או לרכב שיכור על סוס. לא להאמין איפה אני גר.
לאחר מכן ראינו סרט מפגר, ואז עוד סרט, מבית דיסני (כן, דיסני) על הכביש המהיר בארה”ב, ועל היצורים שאפשר לפגוש בו. כמובן שאחרי הסרט קראנו עוד בספר וענינו על עוד שאלות מעצבנות. הם שמו להם למטרה שאני אדע בדיוק מה אני יכול לעשות בכל מילימטר של כביש פה בארצות הברית. גם הגיון היה יכול לעזור כאן.
לאחר שסיימנו עם החלק הזה, עברנו לעוד סרט של משרד הרישוי על תחזוקה, דרכים לנהוג נכון, כמה חוקים, אלכוהול וכו’. אחרי זה התחלנו להגיע לחלק שגרם לי לפחד: תמרורים וחוקים. בתמרורים, המפגרות (כן, צריך לדבר פה בלשון נקבה) לא ידעו מה זה H. אפילו הישראלית שהיתה שם (מקום ללא ייצוג של יותר מישראלי אחד לא נחשב) לא ידעה שזה בית חולים, וכשהיא גילתה את זה (יותר נכון כשהמדריכה גילתה לה את זה), היא לא ידעה לכתוב. מפחיד אותי לדעת שאנשים לא ידעו חלק מהתמרורים, וכמה חשובים. לפחות הם ידעו מה זה אין כניסה, אבל לא לדעת מה זה השלט של הבית חולים יכול להוות בעיה לא קטנה.
החלק של חוקי העקיפה ופניות הפרסה בכלל גרם לי לאבד אמון בכל המפגרות שישבו שם. הן לא ידעו מה ההבדל בין קו כפול אחד לשני קווים כפולים (הבדל משמעותי ביותר), חשבו שמותר לעקוף מהמסלול האמצעי המיוחד לפנייה שמאלה ועשיית פרסה, וחלקן אמרו שמותר לעקוף בסיבוב. צריך לפנות למשרד הרישוי בהקדם כדי לברר איך מונעים מהן לנהוג.
ולבסוף, ראינו סרט שכלל הרבה איברים ודם. הסרט צולם על ידי יחידת המשטרה של הכבישים המהירים של קליפורניה (California Highway Patrol), והוא לא היה קל לצפייה. ראינו שם גם כמה אנשים לא אמריקאים בסרט, היה להם מוח (מחוץ לגוף, אבל היה).
זהו להיום. מחר אנחנו עושים מבחני דוגמה, רואים עוד כמה סרטים ובסוף היום מקבלים את האישור הסופי שייתנו לנו ללכת למשרד הרישוי ולהשיג את הפרמיט הזה. אני כבר ממש מתקרב לצד שמאל של האוטו.
אין משפט אמריקאי. המשפט הכי מתוחכם שיצא שם היה “like”, והמשפט הזה שמור לחכמי בית הספר (למרות שהיו שם כמה בנות מבית הספר שלי).
יום טוב.
שלכם,
nadavs