אולי זה ילמד אותם

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!
היום בבצפר היה מעניין מאוד. בכל שיעור (חוץ מחנ”ג, כמובן) אמרו משום מה את השם שלי. מה שיפה הוא שאמרו אותו נכון. לא התחילו להסתבך עם איך אומרים את המילה ולמה. כל אחד מהם מקבל חמש נקודות של אקסטרה קרדיט. עכשיו נראה אותם כותבים את זה.
ועכשיו, למקום שבו הכל קרה, בצפר (ולא לנהיגה).
בשיעור הראשון, ישר אחרי שנכנסתי לכיתה, המורה אמר שהוא הסתכל על הקוד שלי והיה מודהם. הוא אמר שזה קוד מעולה, ושחקרתי לעומק. בשיעור עצמו הוא אמר שעל כאלה דברים הוא נותן אקסטרה קרדיט, והכיתה כמובן התנפלה עליו בבקשות לנקודות האלה. הוא גם סוף סוף אמר שכל הקוד מלא בהערות הומוריסטיות. הויק שלי מתלונן בלי סוף, אבל יש לו סיבה טובה. אני בטוח שגם אתם הייתם מתלוננים אם הייתם הולכים הלוך וחזור לאורך שורה.
בשיעור חנ”ג המורה האכזר נתן לנו לרוץ. אם יש משהו שאני לא אוהב בחנ”ג, זה לרוץ. מצידי לשחק פריזבי, לשחק כדורסל או אפילו פאדל טניס, רק לא לרוץ. כמובן שזה לא עזר, ורצנו בחום הנוראי והיבש ארבעה סיבובים. לפחות מחר פריזבי. איזה יופי.
בשיעור מתמטיקה למדנו על מטריצות לפתירת משוואות בשלושה נעלמים. הדבר הזה לוקח הרבה זמן והוא די משעמם, אבל זה מה שיש. המורה סיפר שפעם היתה אצלו תלמידה עם אנגלית לא כל כך טובה, והיא לא הבינה שאת תרגיל 17, חמש משוואות עם חמישה נעלמים, צריך לעשות במחשבון. ביום למחרת היא באה עם מחברת חצי מלאה בפתרון לזה, שלמרבה הצער לא היה נכון.
בשיעור ביולוגיה המורה חילקה חזרה את המבחנים. כשהיא החזירה את שלי, היא אמרה “That, is very good”. ואכן, הכל שם היה נכון (השני ניחושים שלי היו נכונים). ראיתי גם שהציון שלי בכיתה עלה בחמישה אחוז, וזה בגלל האקסטרה קרדיט הענקי והבינגו. לאחר שהיא אספה את המבחנים חזרה, הגיעה השאלה הרצינית: מי ראה אתמול LOST. גם כאן נהיה דיון לא חשוב ולא מעניין, ואז ראינו סרט עוד יותר לא חשוב ולא מעניין. תחי השיטה האמריקאית.
השיעור אנגלית היה משעמם, אז אני אגיע ישר לסוף. המורה הקריאה את הציונים. במבחן באוצר המילים קיבלתי 89, מה שמדהים אותי. עדיין לא ברור לי איך השגתי כזה ציון טוב כשהמבחן הוא די בלתי אפשרי. בדקדוק הרשימה התחילה רע. ארבעים ומשהו כמעט לכל אחד, הכי גבוה היה 75. בסוף הרשימה, איפה שאני נמצא, היא אומרת מאה. אחרי ההלם של כולם, היא שואלת אותי: “תגיד נדב, זה מבחן שצריך לקבל בו 40?”. אני מיד עונה שלא, ובורח משם מהר. אני לא צריך שהיא תשאל אותי עוד שאלות. לפחות את זה עברתי.
ובשיעור ספרדית למדנו לספור עד אלף. חוץ מזה לא עשינו הרבה, חוץ מלענות על כמה שאלות לא ממש חשובות על עצמי ועל המורה. נו, שיהיה.
זה כל מה שהיה היום בבצפר.
למען האמת, זה הכל להיום. אין שום דבר מעניין, היה חום זוועתי, וכך עבר לו עוד יום משעמם בארצות הברית של אמריקה.
והמשפט האמריקאי היום הוא ללא ספק “Nadav”. לא להאמין, אבל אני לא סובל שאמריקאים אומרים את השם שלי. המבטא שלהם הורס אותו לגמרי.
יום טוב.
שלכם,
nadavs