חמישה ימים של סוף שבוע

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!
זהו זה. הצלצול היום בשעה 14:36 (בדיוק!) בישר את תחילתו של סוף שבוע בן חמישה ימים. שבת וראשון לא לומדים כל השנה, בשלישי ורביעי יש חופש לראש השנה, ובגלל כל זה הם דחפו יום פגישה למורים, כי לא משתלם לבוא לבצפר יום אחד ואז שתהיה שוב חופשה של יומיים. בקיצור, בשבוע הבא אני אראה את הבניין העתיק רק פעמיים. איזה כיף.
ועכשיו למה שקרה בתוך הבניין העתיק:
בשיעור הראשון נכנסתי למקום הכי מפחיד בבצפר: החנייה של התלמידים. הם נכנסים לשם במהירות מאה קמ”ש. בשביל לצאת משם אני צריך להיות יותר זהיר מהם, למרות שבאופן חוקי יש לי זכות קדימה. אני לא מבין למה דווקא המעבדת מחשבים שם. בכל מקרה, אני הולך למצוא דרך להכנס לשם בלי להרוג את עצמי. נמאס לי כמעט להידרס כל הזמן.
בשיעור חנ”ג המורה קרא לנו לתוך האולם, והתברר שזיהום האוויר היום היה גבוה מהרגיל ואסרו עלינו לשחק בחוץ. שיחקנו כדורסל. אין לי מושג מי ניצח, וכרגיל בשיעור ספורט, זה ממש לא מעניין אותי.
בשיעור מתמטיקה התברר שלמורה יש יומולדת. למרות הבקשות של המורה שלא נגיד את זה, זה לא ממש עזר. לא יודע כמה הוא חוגג היום, אבל זה בטח מספר שמתחיל בחמש. שיהיה לו במזל טוב. הוא עוד מורה למתמטיקה שנכנס לרשימה הלבנה שלי.
בשיעור ביולוגיה היה מבחן. המבחן היה קל מאוד, והאקסטרה קרדיט היה אפילו יותר קל. היינו צריכים לפרק ולהרכיב מולקולה של חלבון, והתברר שהמורה החכמה עשתה שכל שאלה היא התשובה של השניה, ככה שפשוט צריך להעתיק. מעניין אם היא תשים לב לשטות הגדולה שהיא עשתה. אמריקאים, למה כבר אפשר לצפות.
בשיעור אנגלית היה עוד מבחן מסוג המבחנים שלא צריך לעשות. היא עושה אותם בדרך כל כך מעצבנת, ועוד עם הכתב העתיק השמור למורות לאנגלית. אני לא מבין את הרעיון בזה. הפונט Times New Roman קריא הרבה יותר, ויש עוד כמה פונטים שבשמחה הייתי קורא, אבל לא את הפונט שהשתמשו בו לפני שהמציאו את המחשב.
בשיעור ספרדית עשינו את הבוחן פתע הקשה נורא שהמורה הודיע להורים עליו אתמול. אחרי הבוחן, ראינו את הסרט ספייס ג’אם (זה עם מייקל ג’ורדן) בספרדית, והיינו צריכים להוציא משם כל מיני מילים שאנחנו מזהים. אני זיהיתי 26. המורה אמר שאם מגיעים ל-25 זה כבר טוב. אני כבר רגוע. בכיתות האחרות אף אחד לא עבר את השלושים.
ועכשיו, חדשות מרעישות ממערכת החיסון שלי. לאחר שהצינון עבר כלא היה, הגיע הזמן למשהו חדש: שעורה בעין. אמנם היא לא ממש גדולה, ואפילו ירדה קצת בנפח מאתמול, אבל עדיין, שעורה זה לא נעים. אני לא מבין למה אני צריך את זה, אני ממילא לא שותה בירה.
ביום ראשון אני נוסע לראות קצת עצים (גדולים) ואולי לשמוע כמה דובים. יש אזהרות בכל מקום על דובים. שיתחתנו איתם וזהו.
והמשפט האמריקאי להיום הוא (איך לא): “Have a wonderful five-day weekend!”. האמריקאים כל כך מתוכנתים שזה מדהים.
יום טוב.
שלכם,
nadavs