נדב בארץ הטישו

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!
ביומיים האחרונים לא עדכנתי מסיבה פשוטה – הדבר הכי מעניין שקרה הוא שמערכת החיסון שלי זלזלה יותר מדי בחיידקים, וכעת הם מראים לה מה זה. היא מצידה לא פראיירית, וגורמת לחיידקים ולי לסבול ביחד. אני לא מבין את הדבר הזה. קצת גשם והיא הולכת לישון. אני משיג אחת חדשה. אם הצלחתם לקרוא עד כאן, ברכותיי. הבנתם למה לא עדכנתי בסוף השבוע (אם עדיין לא הבנתם, חזרו להתחלה).
ומסיפורי מערכת החיסון שגורמת לטעם של כל אוכל להפוך לטעם של קיא, לסיפורי בצפר, שלפני כמה שנים גם גרם לי להקיא.
בשיעור הראשון המורה רצה להראות לנו כמה ויקים שעשו אנשים. הוא התחיל עם שלי, ואמר שזה ראוי לפרס. אמנם אני לא אקבל אקסטרה קרדיט (המבחן האחרון היה מספיק מוצלח), אבל אני שמח שהמורה לפחות זיהה את כל ההערות ששתלתי בויק המפגר הזה שעשיתי. חבל שהוא לא הראה את כולם, הוא פספס כמה.
בשיעור ספורט סבלתי במיוחד בשלב המתיחות, כי להוריד את הראש כשהאף עלול להתפרץ כל רגע זה לא ממש נעים ועלול לגרום לחנק. בתחום הפריזבי אנחנו עדיין סופגים נצחונות סוחפים, וכנראה שיש סיכוי אפילו לזכות באליפות הכיתה בפריזבי. אלוהים אדירים, מה שצריך לעשות בבצפר הזה.
בשיעור מתמטיקה למדנו את השיטה של קריימר לפתור מערכות משוואות. גבריאל קריימר היה מתמתיקאי משועמם שהחליט שאנחנו צריכים לפתור דברים בשיטה מסובכת ומעצבנת שדורשת כפל, לעיתים במספרים גדולים, וכל זה בשביל להשיג שני מספרים קטנים. נכון, השיטה שלו עוזרת מאוד כשהתוצאה כוללת מספר ענק חלקי מספר יותר גדול, אבל אם התוצאה היא 1, אני מעדיף להשתמש בשיטה הרגילה. חוץ מזה, אני שונא כשהתשובה היא 1 או 0. זה נותן לי תחושה של חישוב שווא, כאילו הייתי יכול לראות את זה מההתחלה ולא ראיתי. אם יוצא 2, מה טוב.
בשיעור ביולוגיה (שהתחיל כמובן בשעה 11:30) דיברנו על כל מיני סוגים של מולקולות. הסיווג של החומר הזה נע בין “את מי זה מעניין” ועד “מה זה עוזר לי בחיים”. לפחות השאלות המפגרות שלהם מספקות קצת בידור בשיעור. הוא אמנם מעניין, אבל יכול להיות יותר מעניין ויותר פרודקטיבי אם הוא היה מתחיל רבע שעה מוקדם יותר.
השיעור אנגלית היה מעניין כמו צפייה בגדילה של בקטריות. בעצם השני מעניין יותר, קורה בו משהו.
בשיעור ספרדית המשכנו את המבחן המאתגר. המורה העצלן שידך חבילות של דפי עבודה כדי ליצור מזה מבחנים. כמובן שאתגר גדול זה לא היה, ולשמחתי הבדיקה שלהם לקחה את כל השיעור, ככה שאת ההצגה המפגרת שלי ושל המפגר שעובד איתי נאלץ לעשות מחר. נקווה שאני אוכל לנשום יותר טוב מחר.
ועכשיו, שני דברים שמעצבנים אותי במיוחד. אחד, שמשבשים את השם שלי, והשני: כשחושבים שאם אני ישראלי אני דוס. שני מורים כבר קראו לי היום נדיר (nadir), שזה אמנם קרוב, אבל זה לא השם שלי. הדבר השני יותר מעצבן אותי. אנשים שואלים אותי אם אני הולך לבית כנסת, צם ביום כיפור, שומר כשרות וכל מיני שטויות כאלה. כשאני אומר לא, הם נכנסים להלם ומוודאים שאני יהודי. החלק המעצבן מגיע כשהם מתחילים להגיד “עובדות” על ישראל, כמו ה”עובדה” שחצי מתושבי ישראל הם דתיים. שטויות. זה יותר 70% חילונים. החלק שהכי עצבן בזה הוא שהשואל ראה את ישראל רק בספרים. זה כל כך מעצבן.
ובפינת הנהיגה: הולכים למשרד הרישוי ביום חמישי. עד אז הפינה תצא לחופשה מאולצת.
והמשפט האמריקאי להיום: “I’m such a smart thing with such a stupid name”. זהו משפט הפתיחה ששמתי לאובייקט הויק שלי בהתחלה. בפרק הבא גם עובדים עם ויקים, ככה שאני אוכל להכניס עוד כמה שורות בתוכניות שלי.
יום טוב.
שלכם,
nadavs