אני שונא פחמן

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!
אחרי שבעה חודשים ושלושה ימים, מונה הפוסטים מראה מאתיים. מאתיים פוסטים נכתבו בבלוג הזה. מדהים כמה שאפשר להספיק בשבעה חודשים. כשהבלוג יחגוג שנה אני מתכוון לקרוא את כל הפוסטים, מהראשון ועד לפוסט השנה. זה הולך להיות מאוד מעניין.
ועכשיו, ליום האחרון בשבוע של החובה הכמעט יומית, בצפר.
השיעור מחשבים היה כיף אחד גדול. חמישים דקות של אינטרנט (תחום בידי מחוז בתי הספר) היו ממש הקלה היום. כמובן שהשתעממתי מזה די מהר, והלכתי לשפר את אובייקט ה-Vic שלי. עכשיו הוא יודע לעשות את אותם דברים לשני הצדדים, ואם אני אצטרך לעבוד עליו שוב, אני אלמד אותו גם לעשות עמידת ידיים. הוא כבר די נמאס לי הויק הזה. בא לי כבר לעבור ללולאות.
בשיעור חנ”ג שיחקנו פריזבי, ובגלל שיש לי בקבוצה כושי גבוה, הקבוצה השניה נכנעה מיד. אני לא יודע מה הולך להיות שם, אבל בטח שלא בא לי להיות הקבוצה האחרונה שנשארת. אמנם לא יזיק לי קצת אקסטרה קרדיט בחנ”ג, אני לא אוהב שמסתכלים עלי מלמטה.
וזה בדיוק מה שקרה לי בשיעור מתמטיקה. המורה חילק את המבחנים, וכשהוא הגיע אלי הוא עשה כזה קול שחשבתי שנכשלתי, אבל אז הוא שאל “Are you ever going to miss a problem?”. אמנם ראיתי שהיו לי כמה דברים מינוריים שלא הייתי אמור לעשות, אבל הם לא היו בדרגה מספיק חמורה כדי להוריד לי נקודות. כמו כן, למדתי שכותבים $16 ולא 16$, שכנראה זה הבדל גדול. כל שאר השיעור היה לפתור מערכות משוואות, לא משהו רציני.
השיעור ביולוגיה התחיל כרגיל בשעה 11:30 במקום 11:10, בעיקר כי אני בכיתת המפגרים. למדנו על מולקולות של פחמימות, שומנים וסתם דברים אורגניים. מה אני אגיד, היה מרתק. לכתוב הרבה פעמים C על דף זה לא התחביב שלי. חוץ מזה, משושים זה סוכר. צריך לזכור את זה.
השיעור אנגלית היה פשוט סם הרדמה. אני צריך לעשות שיעור אצלה לפני טיסות. דיברנו על כל מיני דברים לא חשובים כמו כללי דקדוק שלאף אחד לא איכפת מהם, ואז עברנו לדיבור על המחזה שגרם לי להחזיק את העיניים יותר בכוח. אני חייב לעשות משהו בקשר לשיעור הזה. אני פשוט נרדם בו.
בשיעור ספרדית עשינו את החלק הראשון של המבחן, לתת את המילה the באנגלית לכל מיני דברים בספרדית (el, la, los, las). ביום שני זה החלק הגדול שכולל זמנים, הטיות, הפועל to be ועוד כמה דברים שאני לא זוכר מה הם. הבעיה זה יום אחרי זה, שבו אנחנו צריכים לעשות עוד הצגות קטנות. יוני, הישראלי הדגול בכיתה, שוב בחר אותי להיות הבן זוג שלו. אני חייב ללמוד להגיד לו. מזל שהמורה דחה את ההצעה שלו לנסות היום. אני לא אוהב להיראות כמו בדיחה לעיני 30 אנשים, או לעמוד ליד בדיחה.
ולסיום, הוריקן ריטה הרס את הסכרים של ניו אורלינס. בוש מוסר: “אמרנו לכם”.
המשפט האמריקאי היום הוא: “Don’t go unless you really know what you’re doing”. תודה לך, המורה לספרדית. אני מעריך את זה. באמת.
יום טוב.
שלכם,
nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה