פיטרו אותי

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!
נתחיל קודם עם חדשות משמחות: מצאתי איפה אני יכול לעשות שיעור חינוך נהגים (זה שמראים בו תאונות דרכים). עכשיו צריך לברר איך נכנסים לשם, כמה זה עולה ואיפה אני יכול למצוא מקום שעושה אימון מעשי. ואם תרצו לדעת, מי שמלמד בחינוך נהגים הוא לא אחר מהמורה שלי לחנ”ג משנה שעברה (זה מהפאדל טניס), וונזי פייסינגר (שם מוזר, אני יודע).
הבצפר היום היה לא רע בהתחשב בזה שזה יום שני, וכידוע אמריקאים שונאים את יום שני (ועושים הכל כדי שגם האחרים ישנאו).
בשיעור הראשון שאלו את המורה על המבחן, והוא אמר “בואו נדבר על משהו יותר שמח”. הוא אמר שהיו כמה ציונים טובים במיוחד, ואפילו מאה אחוז. כשהוא התחיל לחלק ראיתי כמה מפגרים חברי לכיתה שהוציאו בעיקר ציונים שהתחילו עם הספרה חמש. כשגם מי שנמצא שם פעם שנייה לא קיבל מאה, המורה קרא לי ואמר שקיבלתי מאה. מיד כולם הסתכלו עלי בתדהמה כאילו נפלתי מהירח, ואמרו כל מיני דברים כמו “You’re fired”. נפלא, הוא היה חייב להגיד את זה בקול רם. עכשיו כולם ישאלו אותי שאלות. הללויה.
את שיעור חנ”ג נסכם בזה שהייתי שוב עם הפרסים בקבוצה. התוצאה הייתה x-0 לקבוצה השניה, כשאיקס יכול להיות המספר הדו ספרתי החביב עליכם.
בשיעור מתמטיקה המורה כמעט התפוצץ כשהוא סיפר לנו על המבחן. הוא כל כך מתרגש ממנו. הוא טוען שזה המבחן הכי טוב שהוא כתב אי פעם. צריך לשים אותו בהיכל התהילה של המבחנים. הוא אפילו רוצה לפרסם אותו באינטרנט שכולם יראו. עדיין אין לי מושג אם הוא אמריקאי בכלל, אבל מה שבטוח, הוא מטורף.
בשיעור ביולוגיה ראיתי עוד ציון של מבחן, שגם הוא היה עגול ותלת ספרתי. כשחכמי הכיתה שיושבים מאחורי גילו את הדבר הזה, הם ישר שריינו אותי לעבוד איתם במעבדה ביום רביעי. אני לא אמרתי כן. יש לי דברים יותר חשובים לעשות מאשר לעבוד עם כמה אמריקאים מפגרים, וחוץ מזה, יש שם אנשים הרבה יותר טובים לעבוד איתם.
בשיעור אנגלית הגיעו שני תלמידים חדשים שכמובן מיד עשו בעיות (כי המורה הזאת פשוט דורשת שיעשו לה בעיות), וגם התחלנו דקדוק. היא אומרת ששני תרגילים בדקדוק זה הרבה ליום אחד. זה ממש שטויות. אני יכול לעשות עשרה תרגילים כאלה, רק בתנאי שאפשר לכתוב במחשב, אחרת היד שלי מאותת לי שהיא תולה את עצמה. כמו כן המשכנו את המחזה, ואפילו גילמתי בו את תפקיד המשרת (תצחקו תצחקו, אבל לי היתה רק שורה אחת). המורה עצמה גילמה דמות כלשהי, והיא עשתה את זה בדרמטיות כזאת שהפילה את הכיתה מצחוק. אחרי הכל, לא כל יום רואים “שחקנית” בת מאתיים בגובה מטר וחצי.
השיעור ספרדית היה עוד שיעור טיפוסי. שוב חרשנו את אותן מילים משעממות, שוב עשינו את הפועל to be (איך כותבים את זה בעברית?), שוב עברנו על הפעלים. המורה אמר גם שנהיה במעבדת מחשבים ביום רביעי. עדיין לא ברור לי מה אפשר לעשות שם, אבל אני מקווה שלא יהיה משעמם. אין לי כוח לשיר את ההמנון המקסיקני.
היום גם אספנו את הכרטיס זיהוי שלנו לבצפר. אני עדיין מתלבט מה יותר מכוער, הרקע או התמונה שלי. כמו כן, גיליתי שגם ברשיון אני צריך לעשות תמונה. אני אבוד. אני מקווה שלא יעצור אותי שום שוטר, כי אני לא יודע כמה הם עמידים בלהסתכל על תמונות כמו שלי. לדעתי, התמונה היחידה הטובה שלי שנמצאת על מסמך חשוב היא התמונה של הויזה. כל השאר זה פשוט אסון למסמך.
המשפט האמריקאי להיום הוא: “Let’s talk about other things”. הוא צודק. גם אני לא הייתי רוצה לקבל ציונים כמו שלהם.
יום טוב.
שלכם,
nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.