ענייני חנייה

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!
הנה לכם סיפור חנייה קטן שידגים כמה שימושית העירייה בענייני חנייה לבית.
כל מי שרוצה לחנות בעיר קטנה זו באיזורים שלא ניתן לחנות בהם באופן רגיל צריך אישור. כמו כן, צריך אישור לחניית לילה, כי זו אסורה בכל העיר (חניית לילה – בין השעות 2:30 – 5:00). אנחנו באיזור QQ, שזה כולל שני רחובות באורך כולל של מאה מטר. אתמול הגיעה השכנה מלמטה והתלוננה שהחנייה רשומה על שמה, ככה שהיא לא יכולה להוציא אישור. היום אמא שלי הלכה לברר את הטמטום הזה בעירייה, לאחר ששלחו לנו אישור על כתובת השכנה מלמטה וללילה בלבד, והתברר שעל הכתובת שלנו לא רשומה כלום, ושצריך להוסיף 17 דולר בשביל חניית יום. שתבינו – 98 דולר ללילה, 17 דולר ליום, כשהלילה הוא שעתיים וחצי והיום הוא כל השאר. ההגיון האמריקאי שובר שיאים. בעירייה אמרו לאמא שלי להביא שוב את כל הטפסים, היא התעצבנה והלכה. נקווה שהעניין יסודר בקרוב, יש לנו עד השלושים בספטמבר.
ועכשיו, בצפר.
בשיעור מחשבים המורה חזר והדגיש את התכונות של ויק, המסדר דיסקים. כמו כן חזרנו על המרת מספר לבינארי, משהו שאני והמורה גילינו לפני כמה שנים (כל אחד בנפרד, כמובן). כולם שם משתגעים בשביל להמיר את המספר שתיים לשיטה הבינארית, והמורה לא נראה כאילו הוא מתרגש מזה. ביום חמישי עובדים קצת עם תנאים ממוחשבים. איזה כיף.
בשיעור ספורט רצנו, וכאב ברכיים בלתי צפוי גרם לי לעשות דקה יותר לאט מהפעם הקודמת. די מעצבן, אבל ככה זה. מחר אני מקווה שזה יעבור.
בשיעור מתמטיקה קיבלנו את המבחן חזרה, ועל שלי היה כתוב 100. בגלל שלא רציתי שיראו את זה ויתחילו להפיץ שמועות בכיתה, הסתרתי אותו כמה שיכולתי. מה שהפתיע היה הציונים הנוראיים של כולם. שבעים ושמונים בהמוניהם. זה חומר כ”כ קל שהוא אפילו עף ברוח. ומה שמצחיק, למרות שהם קיבלו את כל התשובות, עדיין היו להם שאלות. מפגרים. כשיצאתי מהכיתה המורה קרא לי, הרים אגודל וקרץ. נהדר, הוא כבר סימן אותי.
בשיעור ביולוגיה היה מבחן. לפני המבחן התקשרו מחדר הספרים, מה שגרם למורה לדבר חמש דקות רצוף בטלפון, כשבסוף התברר שסתם מישהו צריך ללכת לחדר בשביל משהו קטן. סתם בזבזה לנו חמש דקות. המבחן עצמו היה קל, והחלק שבו צריך לכתוב היה הרבה יותר קל. אחרי יותר מעשר שנים של שימוש בשיטה המטרית, אני חושב שאני יודע אותה לא רע.
בשיעור אנגלית לא נרדמתי, אבל הוא היה משעמם כרגיל. אין מה להוסיף.
בשיעור ספרדית למדנו להגיד את השעות. כמובן שזה סיבך את כולם, אבל אני חושב שהבנתי את הרעיון, חוץ מזה שלמדתי אחת ולתמיד לכתוב עשרים. הצצתי גם בציונים שלי, ואני חושב שיהיה לי ציון חביב מאוד בתעודה הבאה (S, שאומר A, B או C). והשעה עכשיו פה? Son las ocho y media (שמונה וחצי לאלה בינינו שלא מכירים את השפה).
זהו זה. אין עוד משהו מעניין, חוץ מזה שהשגתי סימולטור רכבות הרים נחמד ונראה לי שאני הולך לחרוש עליו קצת. הוא נראה די ריאליסטי.
והמשפט האמריקאי היום: “You will have a pop quiz on Wednesday and Friday”. כן, המורה לספרדית מודיע על בחני פתע. ככה מורה צריך להתנהג.
יום טוב.
שלכם,
nadavs