עוד שישה ימים

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!
זה אמנם לקח לי טיפה זמן, אבל היום זה ברור וקרוב יותר מתמיד: אני יכול להתחיל ללמוד נהיגה ממש בקרוב. בעוד שישה ימים אני אהיה בדיוק בן חמש עשרה וחצי, מה שייתן לי את הזכות לגשת למבחני התיאוריה בנהיגה, ואם אני אעבור אותם, את הזכות לשבת מקדימה בצד שמאל. זה אומר שעוד חצי שנה יקרו שני דברים משמעותיים: אחד, אני אהיה בן 16. שנית, אני אקבל רשיון נהיגה של קליפורניה שלפי מקורות מוסמכים יתיר לי לנהוג בכל רחבי ארצות הברית. צריך להתחיל ללמוד את החוברת הזאת.
ועכשיו למשהו מרתק הרבה יותר, עם הרבה עומק ושהשקיעו בו הרבה יותר מחשבה (לפני שבעים שנה בערך): בצפר!
השיעור הראשון התעסק במשפטי איף (if) שכמובן בלבלו את כל מי שלא מכיר. למדנו על אובייקט בשם ויק, שזה קיצור לויקי, שזה השם של המורה הדוסית שלי לערבית. ויק זה קיצור של וירטואל סידי (VIrtual CD, גם אני מחפש את ההגיון), וזה סתם מחלקת ג’אווה מפגרת. לא נורא, הפרק הבא אמור להיות יותר נורמלי.
בשיעור ספורט הפסדנו בפריזבי 8-2. כן, אני יודע, אנחנו גרועים, אבל אין מה לעשות. המורה כל פעם מאשים את עצמו בבחירה גרועה של קבוצות, אבל התוצאה היתה בגלל שזה מה שקורה כשיש שני פרסים מפגרים בקבוצה.
בשיעור מתמטיקה היה מבחן נורא נורא נורא קל. זו גם הפעם הראשונה שראיתי את השעון של הכיתה. אחרי המבחן גם הספקתי לסיים את השיעורים במתמטיקה, ונראה לי שהצלחתי לא רע במבחן. נדע מחר.
בשיעור ביולוגיה עשינו משחק הכנה למבחן. מי שמנצח בקבוצה מקבל נקודת אקסטרה קרדיט למבחן מחר, מה שנותן לו שני אחוז נוספים למקרה הצורך. היו שם שאלות על השיטה המטרית כ”כ קלות, שזה עצבן אותי שאנשים בקבוצה טעו בהן. אפילו המורה עשתה טעות, והטעות הזאת בטח עלתה לכמה אנשים בניצחון (למרות שלא בטוח, אחרי הכל, זו השיטה המטרית). בסוף אני ניצחתי, ואני חושב שאני מוכן למבחן. נקווה שיהיה בסדר.
בשיעור אנגלית המורה עשתה לנו הכתבה, והיא כ”כ התלהבה מזה שהיא עצרה כל רגע להסביר. למדתי שאוסקר ווילד באמת חי בתקופתה של המורה שלי, כי כל מה שהוא אמר היא חושבת למצחיק. אמנם יש בזה קצת הומור, אבל זה אולי יעלה חיוך על פני ולא יותר.
בשיעור ספרדית עשינו בוחן ונראה לי שהיתה לי רק טעות אחת. כמו כן השיעורים היחידים שלי הם לתרגם קטע על דון קישוט (לידיעתכם, דון קישוט באנגלית זה Don Quixote) וסנצ’ו פנזה (לפחות ככה אומרים בספרדית). הולך להיות קל מאוד.
עוד יום עבר בבצפר, ונשארו עוד 37 שבועות. עוד כמה ימים אפילו עושים לנו כרטיסי זיהוי לבצפר כדי שהספרנית לא תתעצבן. מצד שני, הספרנית הזאת נראית כאילו משלמים לה להתעצבן, ומי אני שאפריע למבוגר לעבוד.
נכון, עוד פוסט די קצר, אבל אין ממש מה לכתוב. חוץ מזה, אני צריך להתחיל ללמוד לתיאוריה.
והמשפט האמריקאי היום: “No firearms on road signs”, או בתרגום לעברית: “אסור לירות על תמרורים בדרכים” (מתוך החוברת לנהג הקליפורני המתחיל). פשוט חוק גאוני.
יום טוב.
שלכם,
nadavs