ללא מילים

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!
הפוסט הזה יתחלק לשני חלקים: החלק הראשון מסביר על היום הראשון בבצפר, והחלק השני על חוסר ההגיון האמריקאי. נתחיל בראשון כמובן, היום הראשון בבצפר.
השיעור הראשון היה מדעי המחשב. נכנסתי לכיתה של גיק מחשבים. משקפיים, פרצוף של גיק, קוקו והתלהבות יתרה מג’אווה. כן, אני הולך ללמוד ג’אווה. התחלנו עם מגדלי האנוי, ואני חושב שמצאתי שם משהו מאוד מעניין.
השיעור השני הזה חנ”ג. גיליתי שהפריזבי הזה זה “אולטימייט פריזבי”: משחק של ממש, עם קבוצות, חוקים והכל. הטמטום לא פוסח גם על משחקים קטנים ופשוטים.
השיעור השלישי היה מתמטיקה. ללא ספק, הוא הולך להיות מורה מעולה. יש לו חוש הומור, הוא לא קרצייה וקפדן, וחוץ מזה, כולם אומרים שהוא המורה למתמטיקה הטוב מכולם. אני רוצה שהוא יוכיח את זה, ואצלי זו לא בעיה.
השיעור הרביעי היה ביולוגיה. המורה נראתה כמו מורה למדעים, אישה בריאה מאוד עם הרבה תלונות ופרצוף של אחת שרק מחפשת את מי לשנוא. אני לא יודע מה עושים שם באוניברסיטאות לכל מי שלומד הוראת מדעים.
שני השיעורים האחרונים נראו לי כמו דבר אחד ארוך וממושך. המורה בשיעור אנגלית די דומה לחתול שלי, היא חיה הרבה מעבר לממוצע. היא לפחות בת מאתיים, לא יודעת אפילו להדליק את המחשב, וככל הנראה אוהבת דקדוק. הולך להיות כיף.
המורה האחרון הוא המורה לספרדית. איך שנכנסנו לכיתה הוא התחיל ללמד אותנו את האותיות והמספרים, בעוד אנחנו בקושי יודעים אפילו איך אומרים שלום. לבסוף הסתדרנו, אבל המרושע הזה הודיע שיהיו בערך מליון בחני פתע. גם זה הולך להיות כיף לא נורמלי.
ועכשיו – החוסר הגיון האמריקאי. בכל מקום. פשוט נורא.
מיד כשחזרתי מבית הספר נסענו למוזיאון של לוס אנג’לס לראות את התצוגה של תות ענך עמון (או אמון, לא זוכר). היינו אמורים להכנס בארבע. רק בארבע ורבע יצאנו אל השמש בחוץ. בארבע וחצי נכנסנו אל הבניין, ובשעה עשרים לארבע סוף סוף נכנסנו לתצוגה. הבעיה – החדרים קטנים, אי אפשר לראות, ולכל אחד יש אוזניה שממלמלת לו באוזן. נורא ואיום.
יצאנו מהמוזיאון בשעה שש ורבע ונסענו לסטייפלס, חנות לציוד לבצפר.
הבעיה בבית הספר פה היא שבית הספר נותן רשימת ציוד ביום הראשון ולא יום לפני. בגלל הטמטום הזה, סטייפלס היה מלא עד אפס מקום בתלמידים מכל בתי הספר בעיר. אחרי שמצאנו את הכל, גילינו טמטום עוד יותר גדול. סטייפלס, למרות העומס הרב, פתחו רק שתי קופות מתוך שש.
ועכשיו משימת חיפוש של סוף הדרך: עליך למצוא מחברת ספירלה עם 150 דפים עם ספירלה מפלסטיק. כן, מי שיביא אחת כזאת לכיתה של אחותי יקבל אקסטרה קרדיט (נקודות בונוס). נסענו בשביל זה לאופיס דיפו, אבל שם היו עוד יותר תלמידים, אבל שם רק ארבע מתוך שמונה קופות היו פתוחות. לבסוף מצאנו שאפשר להחליף את הספירלה בפלסטיק, שילמנו על המחברת המפגרת ונסענו הביתה. אני לא עושה את הדבר הזה שוב.
אחרי שחזרנו בעשרים לשמונה בערב, נמאס לי מהכל. לא עשיתי שיעורים (שהמורים נתנו בנדיבות רבה), הייתי רעב ומעוצבן על כל אמריקאי באשר הוא. אם הבצפר רוצה תלמידים שמחים, שיגרום להם להיות כאלה. שלי נכשל במשימה. נקווה בכל זאת שיהיה בסדר.
שנת לימודים מוצלחת.
יום טוב.
שלכם,
nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה

התגובות של 2 לללא מילים
  • Pussycat Doll . =]
    26/08/2005 ב9:07

    הם באמת אידיוטים, הא?!

    שאלה רטורית לחלוטין יקירי

    =בהצלחה.

    הגב
    • nadavs
      26/08/2005 ב9:17

      כשעצבניים אין שאלות רטוריות.
      כן, הם מאוד אדיוטים.
      nadavs

      הגב

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.