חצי שנה לבלוג

לילה טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

חצי שנה. זו כמות הזמן שעברה מאז שאישרתי פתיחת בלוג חדש בישרא-בלוג. הופנתי ישר לעמוד זה, עמוד העריכה. חמש דקות ביליתי בנסיון למצוא את העמוד עם הפוסטים (הלא קיימים) כדי לבחון את הבלוג החדש שלי. הצבעים היו תמיד כחול-לבן-אדום, התמונה בראש הבלוג תמיד היתה דגל ארה”ב עם דגל ישראל במקום הכוכבים (ומי שלא שם לב לזה, שייתבייש!). אני חושב שהעיצוב יפה מאוד ככה, ולדעתי הוא יישאר כך עד שאני אחזור לארץ, שם אני אחליט מה לעשות איתו. עד אז יש עוד זמן, שנתיים זה הרבה זמן. הרבה מאוד.

והנה כמה דברים שלא ידעתם על הבלוג שלי (או שכן, אבל שמרתם בסוד):

הפוסט הקצר ביותר היה וכנראה ישאר הפוסט הראשון. מה לעשות, מאז אני מנסה לעשות את הפוסטים ארוכים. אני לא אוהב פוסטים קצרים. זה מעצבן.

הפוסט הארוך ביותר הוא ככל הנראה פוסט סיכום שנת הלימודים. למרבה הצער, איש מכם לא טרח להגיב בו. אל תטרחו עכשיו, אני לא מתכוון לבדוק שוב תגובות עד ה-21 בפברואר.

הפוסט עם הכי הרבה תגובות הוא ללא ספק פוסט ההתנתקות. הוא אמנם לא היה בין הארוכים בבלוג הזה, אבל הופעתו הממושכת בריבוע הנושא החם עשתה את שלה. אנשים שעטו על הפוסט הזה וכתבו המון תגובות. חלקן תומכות וחלקן נזעמות. 43 תגובות, משהו שלעולם לא חשבתי שאגיע אליו.

כמות הנכנסים לבלוג בשישה חודשים האלה היא 2411. בהתחשב בזה שחלקם זה בטח אני, אני מרשה לעצמי להגיד בבטחה שלפחות 2000 אנשים שונים נכנסו לבלוג הזה.

ועכשיו נרד קצת מנושא הבלוג ונעבור לנושא כואב: בצפר. מחר אני הולך אליו. אני צריך לסדר את מערכת השעות שלי ולקחת ספרים. עם הספרים אני אדע גם מה זה לכל הרוחות AAT, מה לומדים בספרדית למתחילים ומה אני אאלץ לעשות בשיעור מדעי המחשב. נקווה שזה לא וורד.

ולמי שתוהה למה אתמול לא כתבתי, היו לי שתי סיבות. אחת, לא היה מה לכתוב. שתיים, מגבלות טכניות כלשהן. מחר בטוח יהיה פוסט. מתחילים לחזור לבית הספר. יום חמישי, 25/8, צלצול ראשון. נקווה שיהיה בסדר.

ולסיום: אני מאחל לכולם התנתקות שקטה. ההימור שלי יצא נכון. עד יום שלישי כבר לא ישארו תושבים בגוש קטיף. רק מסתננים שטופי מוח.

יום טוב.

שלכם,

nadavs