Done

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

זהו זה. תשעה חודשים ושישה עשר ימים לאחר שהתחלתי את שנת הלימודים 2004-2005 בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות (מדינת משטרה פה), סיימתי אותה. אני עכשיו חופשי לחודשיים ויומיים, עד התאריך ה-25 לאוגוסט (צריך להרוג את מי שיצר את לוח הלימודים הזה), שבו אפול שוב בידי בית הספר, אבל הפעם אקרא Sophomore, או בעברית, תלמיד שנה שנייה.

הגעתי היום לבצפר עם הביינדר (אוגדן, אוגדן) ועפרון בכיס, כדי להגיד שיש לי עיפרון. לקחתי את הספר מתמטיקה ומיהרתי לחדר 300 שנמצא בערך ק”מ משם. עם כניסתי לחדר, כל תלמידי הגיאומטריה שנפלתי איתם קראו לי לשבת ליידם. נהיו נחמדים. בחרתי לי מקום שרחוק מכולם, אבל בסוף מישהו הצליח להתנחל לידי. הוא היה נחמד, ובגלל שנתתי לו דף הוא נתן לי עיפרון (שלא השתמשתי בו). הפעמון צלצל ואנחנו התחלנו.

המבחן היה נורא. נורא בדרך שכתבו אותו. השאלות היו כמובן שאלות אמריקאיות (כי ככה יותר קל להם), ובכל מבחן אמריקאי חייבת להיות התשובה הנצחית none of these, ואצל המורים הישראלים החוטאים “אף תשובה אינה נכונה”. הבעיה של זה במתמטיקה היא הצורך לחשב. תרגילים שלוקחים שתי דקות לחישוב ובסוף התשובה לא נמצאת יכולים ממש לעצבן אותך.

המבחן היה חוץ מזה קל נורא וסיימתי אותו בחצי מהזמן. אחר כך בדקתי אותו (על מי אני עובד, סתם הסתכלתי על התרגילים) והגשתי שתי דקות לסוף השיעור. כולם נראו כאילו עברה עליהם טראומה, וחלק מהנכים האלה לא סיימו מבחן של 83 תרגילים פשוטים בשעתיים. והתרגילים האלה לא דורשים חשיבה עמוקה. קצת ידע בנוסחאות וארבע הפעולות הבסיסיות. זה הכל.

לאחר מכן עברתי אל הפיינל הבא, בבריאות. המורה הזאת לקחה על עצמה לשכלל את שיטת none of these לידי אמנות ממש, והמבחנים שלה יותר דומים למבחנים של הגיון. לרוב התשובות יש שלוש שאלות, ואז תשובה d אומרת “a or d only” ובסוף none of these. יש גם את התשובה all of these, אבל זה ברור מדי. אצלה צריך ללכת לאט לאט בדרך האילימינציה. יש סיכוי להסיק מסקנות בלי לדעת את החומר. המבחן היה קל, ראיתי כמה מספרים שאמרו לי כמה קיבלתי, אבל אין לי מושג מה הם אומרים. יש לי בשיעור בריאות 92, שזה A בתעודה. תרגעו.

בינתיים יש לי A בטוח באנגלית, שחייה (כמעט בטוח), היסטוריה (בדקתי, יש לי 96) ובריאות. בשביל מתמטיקה אני צריך לפחות 65 נקודות במבחן. מי יודע. הולך להיות לי GPA נחמד של 4. אמריקאים מפנטזים על 4, אבל משיגים קצת יותר משתיים. יש כאלה שמשיגים אותן תוצאות כמו אמריקאים, אבל זה בד”כ בגלל שהם קצת עצלנים או שהם לא אוהבים את המורה, והמורה שונא אותם וזה הדדי וכולם יודעים על זה. לא ברור למה, אבל אמריקאים מתגאים בזה שיש להם F ו-D בתעודה.

ולסיום, ה”מלחמה” בין ישרא-בלוג לתפוז (אם שמעתם עליה) די טפשית. תפוז חושבים את עצמם, אבל בינתיים הם מובילים. הכדור במגרש של יריב (לא משחקים על מגרש אחד?). בעצם, יכול להיות שהוא אצל תפוז. לא ברור פה.

מחר פוסט סיכום שנה. התעודות יגיעו ככל הנראה שבוע הבא.

והמשפט האמריקאי יוצא ממחר לחופש. כשאין גישה לאמריקאים, אין משפטים אמריקאים. אני מבטיח שיהיה אחד אם אני אשמע אחד. והאחרון לשנת הלימודים 2004-2005 (התשס”ה) הוא… “Do you realize it’s the last day of school?”. כן. אני מבין את זה. חופש!!

יום טוב וחופש נעים לכולם.

שלכם,

nadavs