אירועי יום שישי

בוקר טוב לכולם (ערב טוב לישראלים)!

מפאת האירועים אתמול, שכללו נסיעה לחברים בשבע והישארות שם עד אחת בלילה, הפוסט של אתמול עבר להיום. יכול להיות שאני לא אכתוב בערב, בדיוק מאותה סיבה. מחר אני אכתוב שוב בערב, אי”ה (אם יהיה הזמן המתאים), או בקיצור, כן.

נתחיל עם מה שהיה אתמול בבצפר:

המורה הפסיכית לאנגלית הכריזה בקול רם ששום י”בניק מהכיתה שלה לא עובר. לאחר מכן התחילו המצגות. הצרפתייה קיבלה כמובן 94, החבר הישראלי שלי קיבל 89, והטורקי קיבל 88. אני ביום שני, מצפה לפחות ל-91. הלוואי.

שמתי לב שכשהמורה אוהבת מישהו היא תשאל אותו את השאלה בכבוד. כשהיא שונאת מישהו היא קוטעת אותו באמצע המשפט. הוגן עד הסוף.

בבריכה היה שיעור חופשי. לאחר השיעור התברר לי ששחו בבריכה לפנינו ברווזים, הלכו באולם חזירים ועפו בו יונים. זהו זה, אני בורח מהבצפר הזה.

בשיעור היסטוריה עברנו על החומר ובסוף היה לנו שיעור חופשי. היה די כיף האמת. באמצע בדיקת הדפים המורה התעייף מאוד והפסיק. יש פיינל ביום רביעי. מעניין איך יצא. וד”א, אני עושה את המבחן של המפה ביום שני. יש לי 35 דקות לשים על המפה כמה שיותר מדינות.

בשיעור מתמטיקה קיבלתי 100 שהחליף את ה-97. רציתי להתפקע מצחוק, אבל אסור. הם יעלבו. לאחר בדיקת השאלות במבחן, הם בחרו לחתום אחד לשני על הספרי מחזור. ספר מחזור בבצפר שלי זה לא סתם ספר. הספר הזה כולל בערך 300 עמודים, כל עמוד עשוי מנייר צילום (כן כן!!), והספר הזה עולה מאה ועשרה דולר. אפילו התמונה הנוראית שלי מתחילת השנה מופיעה שם. ורק שתדעו, “לחתום” זה אומר עם הקדשה, ויש כאלה שלוקחים את העניין רחוק מדי וכותבים עמוד שלם של הקדשה. אפילו המורים חותמים להם. מפחיד, מפחיד מאוד.

בשיעור בריאות הביאו לנו את המורה הכי מעצבנת שמצאו בבצפר. המורה הרגילה כנראה עשתה אולטראסאונד או משהו, ואנחנו נתקענו עם מורה שלפני השיעור שכבה על ספסל ודיברה בטלפון. המורה הזאת דיקטטורית נוראית. יש לבנים שתי דקות ללכת לשירותים, לבנות שלוש. מי שחורג מקבל ריתוק (detention למי שזוכר מסרטים). וסתם להבהיר את התמונה, החדר הזה רחוק מרחק שתי דקות הליכה מכל חדר שירותים בבצפר.

זה הסוף של סיפורי הבצפר.

לאחר מכן בערב הלכנו לחברים (הדי עשירים) שלנו. אכלנו, שתינו, הפסדתי בשח-מט (אני ממש גרוע בזה) ודיברנו קצת. בין השאר דיברנו גם על סודוקו, המשחק היפני והמעצבן. אני לא יודע מה איתכם, אני לא זז מהקובייה ההונגרית שלי. סודוקו סתם מעצבן. בקובייה הונגרית יש מתמטיקה. חוץ מזה שעדיין יותר מלהיב לראות מישהו פותר קובייה הונגרית מאשר לראות מישהו פותר סודוקו. קוביית רוביק (ככה קוראים לזה בכל שפה חוץ מעברית) לנצח!

ד”א: אני בן 15 ורבע היום. עוד שלושה ימים הבלוג בין שליש. מעניין מה צריך לעשות כשהוא יהיה בן שנה.

ועדיין אין משפט אמריקאי. אתמול היתה עוד רעידת אדמה חזקה בקליפורניה. אם לא תהיה אחת היום וגם לא מחר, יהיה מחר משפט אמריקאי.

יום טוב.

שלכם,

nadavs