היחיד

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

תמו אירועי יום רביעי. היה משעמם כרגיל. שני הדברים הכי מעניינים שקרו היום היו הקניית דיו באופיס דיפו (עם מוכרות בגודל של המרפסת שלי) והגילוי שאם עושים דאבל דמג’ בוורמס זה מגניב. מגניב ביותר. “הרימון הקדוש” זה פשוט פצצת אטום שם. צריך לברוח קילומטרים. מה שעוד נחמד זה לשים תולעת שלי בקבוצה של תולעי מחשב ולראות את המחשב מפוצץ את התולעים שלו.

ובגלל שלא גיליתם את הגרבטבר שלי, הגיע הזמן לגלות מהו. רק Comicartist ניחש נכון ולכן הוא זוכה בסנט. בגלל עלויות המשלוח, יוצא שאני משלם יותר מדי. נסגור את העניין באייסיקיו. אה כן, זה פיצוץ אטומי מהמשחק סים סיטי 4. למקסיס אין כ”כ הרבה משחקים, במיוחד כאלה עם דברים גרעיניים.

ועכשיו לענייני בצפר. חוץ מהשעמום הרגיל, היו עוד כמה דברים:

השיעור הראשון התחיל עם בקשה שנכתוב למורה את כל החומר לכל הפיינאלס שלנו. הוצאתי דף וכתבתי פרקים בספרים. עשיתי את עצמי לומד את חוק הסינוסים (למרות שאנחנו לא צריכים לדעת אותו). לאחר מכן הגיע שלב חלוקת המבחן האחרון. המבחן בדקדוק.

המורה התחילה את החלוקה עם הכרזה מאוד מאוד לא טובה. לא טובה כמובן בשבילי ובשביל כולם חוץ מהצרפתייה. רק אחד עבר את המבחן הזה. כולם חשבו “בטח הצרפתייה עברה” ו”מה? נדב נכשל?”. לפתע השתנתה האווירה בכיתה. המורה הסתכלה לי בעיניים ואמרה “זה נדב. 85. כל הכבוד”. אני הייתי בהלם. לקחתי את המבחן בידיים רועדות. בקושי עניתי לה אם אני רוצה שוקולד או בקבוק מים (שוקולד, ברור). כולם מחאו לי כפיים. הייתי באופוריה.

הצרפתייה קיבלה 73, ומכיוון שהיתה לה נקודה אחת בלבד היא קיבלה 74. לי היו שתי נקודות, מה שהופך את זה ל-87. הפרש של 13 בין הטובים ביותר. לאחר מכן היתה הרוסייה שקיבלה 72 פלוס אחד ומשם הכל הדרדר. ציונים שמתחילים ב5, 4, 3, 2, 1 ואפילו בלי קידומת הכו את הכיתה. אני עדיין הייתי באופוריה. רעדו לי הידיים כשכתבתי על הדף ציונים 85. לא האמנתי.

לאחר מכן חישבנו את הציונים שלנו. יצא שיש לי בינתיים 87 (בלי ההרצאה). אני צריך בהרצאה לפחות 272 נקודות, אבל אני מכוון גבוה גבוה. יש לי כבר מאה. אם אני אקבל את המינמום הזה או יותר, אני יוצא מהכיתה עם A.

ובחלק השני של השיעור המורה חילקה פרסים. אחד לפרסית הפרוטקציונרית שנמצאת אצלה כבר שמונים סימסטרים, ואחד לצרפתייה שהיתה הציון הכי גבוה בכל המבחנים חוץ מאחד. אני לא קיבלתי, ומזל. לא רציתי אפילו להיראות כאילו אני מנשק את המורה. אבל, גבירותי ורבותי, אני היחיד, משתי הכיתות של המורה, שלא נכשל בשום מבחן שלה. הכל עכשיו תלוי בהרצאה.

בשיעור שחייה נודע לי שביום שני יש לי מבחן כתוב וביום רביעי מבחנים בבריכה. גיליתי גם שאני שוחה דולפין בסדר, אבל דולפין על הגב אני שוחה כמו דולפין מת. צריך להתאמן.

בשיעור היסטוריה התחלנו את הפרק האחרון לפיינל. נסיים אותו מחר ובתקווה נעבור על כל הפרקים ביום שישי. נקווה שילך טוב.

בשיעור מתמטיקה האינטיליגנטים שאלו רק את השאלות הקלות מהמבחנים. את השאלות הבאמת מסובכות הם השאירו. מתוסבכים.

בשיעור בריאות היו מצגות וחזרה למבחן מחר. פיינלס מתחילים עוד שישה ימים. צריך לבדוק אם שווה לי לבזבז את הזמן על הכנה.

זה כל מה שהיה היום. אה כן, אני רעב. מאוד. נקווה שיש משהו טוב לאכול.

והמשפט האמריקאי להיום הוא ללא ספק: “It’s Nadav”. שתי המילים האלה גרמו לי לצמרמורת בכל הגוף. אין צורך להוסיף מילים.

יום טוב.

שלכם,

nadavs