אריות הרים(?), נחשים וסרפדים

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

איך אפשר לנצל את יצר הטיולים של משפחתי אם לא בטיול. התקשרנו לחברים, התארגנו ויצאנו לדרך. בדרך ראינו כל מיני בתים של אנשים שיש להם יותר מדי כסף. עברנו גם דרך בל אייר, שכונה נחמדה כמו מקום מגוריי שגרים שם כמה אנשים מאוד מפורסמים (כמו הנסיך המדליק מבל אייר). מצאנו את הפארק שהיינו צריכים להכנס אליו (שגבל בשני איזורים של בתים ענקיים), ונכנסנו.

כבר בהתחלה התחיל הכסת”ח האמריקאי. השלטים התריעו שיש שם אריות הרים (משהו שנראה כמו פומה), נחשים מסוגים שונים וחרקים ארסיים. כבר מקום טוב להיות בו. התעלמנו מהשלטים בידיעה שאף פעם לא ראינו פומה ואין הרבה חרקים איפה שהאנשים. כל אחד למד לחיות באיזור שלו.

הכיוון הכללי שאליו הלכנו היה מפל מים. במהלך ה”מסע” הזה היינו צריכים לעבור נחל כלשהו מצד לצד, חוויה בפני עצמה. לעבור על אבנים לא יציבות זה לא קל. הלכנו גם למקום לא נכון באמצע, מה שהוסיף לנו חצי שעה. באמצע הדרך פגשנו בקבוצת מטיילים שאמרה לנו שאנחנו במרחק של 20 דקות הליכה בערך, ושניזהר מהצמחים עם השלושה עלים, הם רעילים. אמנם הרעל שלהם יגרום לכם רק לגרד כמו מטורפים, אבל סרפדים לא הורגים. הם סתם סרפדים. באחד הטיולים של בצפר כשעוד הייתי קטן והאמנתי לכולם, הראה לי מישהו איך הוא מגלגל סרפדים בין כפות הידיים. חמש דקות לאחר מכן גירדו לי הידיים באופן מטורף. גם המטומטם שהראה לי את זה סבל, אבל אני, יצור הרפתקני שכמוני, הייתי צריך לבדוק אם זה באמת הסרפדים שעשו לי את זה. לקחתי עוד עלה, מרחתי אותו על שתי הידיים וסבלתי לעוד חצי שעה. הנה משהו שלמדתי בבצפר. אין הרבה דברים כאלה.

כעבור שעה וחצי של הליכה הגענו אל איזור מלא סלעים והתחלנו לטפס. לא היתה שום דרך להתחמק מהמים והרטבנו את הרגליים. לבסוף הגענו למפל העלוב שגודלו חמישה מטרים בלבד וחזרנו אחורה. קבוצת אמריקאים כלשהי הסתכלה עלינו כאילו נפלנו מהירח. אנחנו צחקנו עליהם כי הם הסתכלו עלינו.

כשחזרנו סוף סוף למכונית, היינו כולנו רעבים. החלטה נתקבלה לנסוע שוב ל-HomeTown Buffet, מקום שלבטח ישביע אותנו. היה לנו מזל וכביש מספר 405 היה פנוי, ותוך חצי שעה הגענו לשדה התעופה, ולמסעדה. היה טעים, כרגיל. המסעדה גם אפשרה לי לקבוע כמה דברים מעניינים על מסעדות אכול כפי יכולתך. הראשון: אין מקסיקנים בודדים בשום אופן. קבוצות של מקסיקנים כוללות לפחות ארבע נפשות. אין גבול עליון. השני: אין מקסיקנים מעל גובה 1.70 מטר. אם אתם 1.75, אתם גבוהים מכל המקסיקנים בעולם. שלישי: במסעדת אכול כפי יכולתך אין יותר מעשרה אנשים לבנים באותו זמן. זה פשוט מדהים.

ככה הסתיים היום שלי. כשחזרתי הביתה גיליתי שהרגליים שלי התכווצו למידה 40 בגלל המים, ורק מקלחת חמה הרחיבה אותן חזרה. מחר בצפר. היה כיף בסוף שבוע.

אין משפט אמריקאי. גם אין עדיין זוכה בתחרות הגרבטר.

יום טוב.

שלכם,

nadavs