עוד ארבעה שבועות

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

אני כותב עכשיו את הפוסט הזה ונהנה מכל רגע. עוד ארבעה שבועות בדיוק אני אכתוב פה מה היה ביום האחרון של הבצפר ולמה. כל דאגותיי הבית ספריות יעלמו כלא היו. התיק שלי יתרוקן מספריו, הקלסר שלי יתרוקן מהארכיון שבו (יש בו את הדף שקיבלנו ביום הראשון ללימודים) והתיק שלי יתרוקן מכל הזבל שהוא הספיק לצבור ויעשה סיבוב במכונת כביסה. אני כבר לא יכול לחכות ליום הזה.

ביום שלישי הבא כל המורים שולחים את הציונים של התלמידים שלהם. התעודה העלובה הפעם מראה רק S, N או U, ככה שאני לא דואג. התעודה שמדאיגה אותי היא זאת שתגיע עוד ארבעה שבועות, עם ציוני אותיות שיכנסו למחשב למשכן עולמים.

בגלל שבפוסטים האחרונים תיארתי באריכות יתר את הנעשה בשיעור אנגלית, היום אני אצמצם. שוב עבדנו על השאלות, כתבתי כמה שאלות קשות, המורה הסבירה לנו על העבודת מחקר. סוף שיעור אנגלית (שעבר די מהר היום).

השיעור שחייה היום הוא משהו אחר לגמרי:

נכנסנו לבריכה עם הלוך וחזור חתירה כמו כל יום. לאחר מכן השתמשנו בלוח הצף בשביל לעשות חתירה וגב (שתי בריכות כל אחד), השתמשנו במשהו ששמים בין הרגליים (ויש לו שם דבילי במיוחד), השתמשנו גם בסנפירים וזה מה ששבר אותי. זה בלתי אפשרי לשחות עם הדבר הזה. זה בערך שמונה טון גומי שיושבים לי על הרגל ומטביעים אותי. השיטה בשביל לשחות עם הדברים האלה היא לכופף את הברך, מה שיגרום כאבים עזים ביותר בברך כששוחים. הסתדרתי בסוף.

מי שלא הסתדר היום היה המסתבך הקבוע. כל יום בבריכה הוא מוצא משהו אחר שיעצבן את המורה. הפעם הוא נתקע ברוסי. בדרך כלל הרוסי (לפחות 1.85 מטר) נחמד מאוד ובעל חוש הומור, אבל ברגע שמציקים לו כדאי לברוח במהירות הגבוהה ביותר האפשרית. זה יסתיים לא נעים. היום הרוסי נתקע בקרציה כשהוא שחה אחורה (ככה שמן הסתם הוא לא ראה אותו), והמורה כעסה על זה שנתקע באמצע הבריכה מאוד. גיליתי גם שהיא יודעת לצעוק. כשראיתי את זה, לקחתי את הזמן שלי בחזרה מהצד השני של הבריכה. המים באוזניים והרעש של הידיים שלי שמרו עלי שומע.

המשחק של היום בטח יהיה מוכר לכם בשם אחר או גירסה קצת שונה, אבל זה הכל אותו דבר. בצד אחד של הבריכה (הצד הארוך, ככה שמפרידים כל הפלסטיקים של המסלולים בין שני הצדדים) היו שני “כרישים”. בצד השני היו ככל הנראה דגים (זה היה משהו בספרדית). הכרישים צריכים לתפוס את הדגים, וכל דג שנתפס הופך לכריש. לכריש אסור לתפוס מישהו כשהוא מתחת למים, ואסור לעבור מעל המפרידי מסלולים. פשוט מאוד. כולם נתפסו בסופו של דבר בשני המשחקים, שלושים על שבעה זה לא כוחות. אבל, המשחק היה נחמד.

בשיעור מתמטיקה בעיקר היו בדיחות וחידות. בהתחלה ראינו הוכחה לזה שאפס כפול איקס זה אפס. אני לא יכול לצייר את זה, אבל יוצא שאפס הוא בעצם פאק-מן מאחורה שאוכל את איקס וככה נשאר אפס. נחמד. לאחר מכן ראינו הוכחה של משפט פיתגורס בשטחים, ולבסוף היה את פרדוקס השטחים המפורסם. אמנם הוא היה בצורה מעט שונה, אבל אותו דבר בערך. הקשים האלה נאבקו עם הבעיה רבע שעה לפני שנשאלה שאלת מליון הדולר: “אתה יודע את זה?”. כשעניתי שאני חושב שאני יודע השמועה עברה כאש בשדה קוצים וכולם הסתכלו עלי, משתוקקים לפתור כבר את הפרדוקס הזה וללכת הביתה. גיליתי להם את התשובה, ולאחר מכן הם בילו עוד חמש דקות בלהבין אותה. בסוף הם הבינו אותה, אני מקווה.

והנה שני דברים שממש לא קשורים אלי:

אחד, הבצפר שלי היום הוציא את רוב תלמידי י”ב לדיסנילנד. כן, מה ששמעתם. דיסנילנד. מהבצפר. בבצפר שלי אפילו לגן חיות לא לקחו אותנו, אבל זה די ברור למה. חלק מהמורות היו מזדהות עם החיות יותר מדי ודורשות לשחרר את בני משפחתן.

הדבר השני שיש הוא שמחר הנשף האמריקאי המפורסם. הבנים באים בטוקסידו, הבנות באות בשמלה. כולם באים בלימוזינה לאחד המלונות היקרים יותר באיזור כדי לרקוד. שיהנו להם, אני לא רוקד, ובטח שלא יוצא מחר מהבית אחרי שמונה. לא בא להידרס ע”י לימוזינה.

עד כאן. המשפט האמריקאי להיום: “Do you know it?”. זה היה פשוט מדהים איך המשפט הזה שינה את הכיתה.

יום טוב.

שלכם,

nadavs