אירוויזיון 2005

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

לפני תחילת הפוסט, אני חייב לכם התנצלות על הפוסט של אתמול. אתמול היה כאן מישהו שעזרתי לו לעשות עבודה כלשהי, וזה עבר את שבע וחצי, שמונה, תשע, עשר ואחת עשרה. רק בשתיים עשרה בלילה זכיתי לקבל את שבע שעות השינה שלי שלא ממש הועילו לי היום. הפוסט אתמול גם נכתב במחשב הנייד, מה שאומר שהיתה לו מקלדת שטוחה ולא נוחה, מה שמאוד מאוד עצבן אותי. בקיצור, היום יהיה פוסט נורמלי.

לפני הסיפורי בצפר המרתקים, הרשו לי לחלוק איתכם את סיפורי האישי באירוויזיון השנה (ששודר אצלינו בשעה 12:00 בצהריים!). הגעתי הביתה בערך בשיר עשר (ככה שפספסתי את ישראל) והתחלתי לראות את השירים ולרדת על כולם. השיר הנורווגי היה ממש גרוע, אבל זה לא מפתיע. עם אוכלוסיה של בקושי חמישה מליון אנשים, לא הייתם מצפים שיהיו שם הרבה זמרים גדולים. אחרי שהסתיים הסיוט של השירים הנוראיים, התחילו התוצאות. בחצי גמר פשוט מודיעים מי עלה לגמר, ככה שאין את כל העניין של הנקודות. כאשר הגיעו למיקום של שיר מספר 11 בגמר, אמרתי “ישראל יהיו עכשיו. 11 זה מספר טוב”. אני משער שכולכם יודעים את ההמשך. ישראל נכנסה למיקום ה-11 בטבלת הגמר. ואם רציתם הסבר למה זה, הוא מאוד פשוט: אם צפיתם בוודאי ראיתם שהישראלים התמקמו ליד המצלמות, מה שנתן לישראלים תעמולה כל התוכנית. מסקנה – זו הסיבה שאוקרינה ניצחה. בכלל, זה תמיד היה ככה.

ועכשיו, במעבר חד לבית הספר:

בשיעור אנגלית נמנמתי קצת בהתחלה, כי פשוט לא יכולתי לתפקד עם המעט שעות שינה שלי. אחרי שעשינו כל מיני תרגילים באוצר מילים התחלקנו לתחרות האחרונה, התחרות שתקבע האם נקבל חמש או עשר נקודות בונוס למבחן. לדעתי כל אחד מהם זה המון, אבל אני כמובן מעדיף את העשר. בקבוצה לא שלי יש את המטומטם הראשי של הכיתה, ככה שיש לנו סיכוי.

בשיעור שחייה היה היום את המשחק הכי אמריקאי שיכול להיות: “תפוס ת’כסף”. אנחנו פונים לקיר, המורה זורקת מטבעות לבריכה וצריך להוציא כמה שיותר. פשוט מאוד. האמריקאים התנפלו על המטבעות כאילו שחסר להם (מטבעות של סנט, לא של דולר), והשיא היה 28 מטבעות. אנשים משועממים. לפחות לא שיחקנו מרקו פולו. זה היה חידוש מרענן.

בשיעור מתמטיקה למדנו על פירמידות. היה די מעניין ומצחיק, ובסוף היה בוחן קל. בדקתי את הבוחן שמונים פעמים כי ידעתי על הסיכון לעשות בוחן כשחסרות לי שעות שינה. אני מקווה שחישבתי נכון את השטח של המשושה. אני שונא משושים.

המשפט האמריקאי להיום: “OK”. המורה שלי למתמטיקה גילתה שהיא אומרת יותר מדי OK בשיעור ואמרה לנו. ספרתי, היא באמת אומרת הרבה כאלה.

יום טוב.

שלכם,

nadavs