דיסנילנד

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

אתמול הייתי בדיסנילנד. אין הרבה מה להגיד על המקום הזה, הוא מדהים. שילוב מושלם בין סרטים מצויירים לעולם האמיתי. כל מתקן נראה כאילו הושקעה בו מחשבה רבה. אכן, משהו יפה.

הגענו לשם בבוקר מתרגשים מאוד. הצלחנו איכשהו לעבור את הקופות, ונכנסנו. אין מה להגיד, היה מדהים כבר בהתחלה. הכל נקי, מסודר וכל אחד עושה מה שצריך, ולא מה שלא צריך. כבר במתקן הראשון התור התנהל בצורה מופתית. עלינו למתקן תוך פחות מעשר דקות. זו מעין רכבת הרים, למרות שהיא לא משהו. רכבות ההרים שם לא מנסות להרשים, אלא להתאים גם לילדים קטנים. כל ילד קטן יכול לעלות שם על כל המתקנים. ההגבלת גובה הכי רצינית שם היא 117 ס”מ (היה כתוב בסנטימטרים!). עלינו כמעט להכל.

אני לא יודע אם אתמול היה יום המזל הבינ”ל או משהו דומה, אבל לא היה תור שעבר חמישים דקות. כל מי שדיברתי איתו על דיסנילנד תיאר לי תורים ארוכים, של שעתיים ויותר. הדבר ה”מעצבן” בתורים הוא איך שהם בנויים. מבוך אחד גדול. לרגע נדמה לך שאתה עומד לעלות למתקן, ואז אתה מגלה שאתה הולך לכיוון אחר בכלל, עושה סיבוב שלם מסביב לתור, אבל הולך. התור שם ארוך מאוד, אבל זז. בסיקס פלאגס צריך לחכות המון זמן במקום אחד, לזוז ושוב לחכות. את האמת, אני לא יודע למה. בדיסנילנד הם שמו שלוש רכבות הרים על אותה מסילה, וכל אחד נמצא שם בתורו. לסיקס פלאגס בהחלט יש מה ללמוד מהם בקשר לעיצוב תורים. זה לפעמים בלתי נסבל שם.

רוב המתקנים שם היו דומים מאוד. נכנסים לקרונית שנוסעת לפי קו מסויים, ודרך זה רואים סיפור כלשהו. הסיפור יהיה קשור בד”כ לסרט כלשהו, אבל היה גם מתקן בית רוחות אחד שלא היה קשור לכלום. בכניסה שם לחדר פתאום נכבה האור, היה רעש של ברק ואנשים צרחו כ”כ חזק שחשבתי שאני מתחרש. לאחר מכן עברנו לקרוניות, ובפנים ראינו מופע ליזר מרשים ביותר.

בשבע וחצי בערב כל יום יש מצעד. כל הדמויות מכל הסרטים מופיעות על קרוניות ענקיות ורוקדות לצלילי מוזיקה שחוזרת על עצמה באופן מדהים. השומרים במקום היו קצת מעצבנים והכריחו אותנו להידחס מתחת לחבל כלשהו. למזלי היו שם מקסיקנים, ככה שלא היתה בעיה. הם רגילים להידחס למקומות קטנים בהמוניהם. שתי דקות אחרי שנכנסנו והפסקנו לשגע את השומרים המצעד המשיך והורידו את החבל. דפוקים.

ועוד מנהג מפורסם ביותר של דיסני הוא הזיקוקים בתשע וחצי. דיסנילנד זה המקום היחיד שבו שורפים יותר ממאה אלף דולר ברבע שעה. אנחנו היינו מאחורי הטירה המפורסמת ולא הצלחנו לראות את המופע שהיה מקדימה, אבל ראינו את הזיקוקים. פירוטכניקה כזאת לא ראיתי מימי. לפעמים היו שם זיקוקים שהאירו שם כאילו יש אור יום. היו שם אפילו זיקוקים בסגנון מלחמת הכוכבים (לכל המכורים). בפעם הבאה נלך מלפני הטירה, לראות את המופע גם.

אחרי הזיקוקים הלכנו לעוד מתקן אחד וזהו. הרגליים שלי לא עמדו בזה כבר.

והיום כפי שכולם יודעים מכבי תל-אביב זכתה בפעם השניה ברציפות בפיינל פור. זה הישג מדהים, אבל לא מרגש כמו שנה שעברה. זה היה די ברור לכולם שמכבי תזכה. רק הפסימיסטים הגדולים ביותר אמרו שהם יפסידו, וגם אז בהפרש קטן ביותר.

ולסיום, המשפט האמריקאי: אם אתם צריכים לעמוד באחד משני תורים: אחד מורכב משישה תלמידים שהגיעו מטיול בצפר והשני מורכב משמונה עשר מקסיקנים, באיזה תבחרו? ברור שאת התור של המקסיקנים. רוב הסיכויים שהם שלוש משפחות, ושלוש קטן משש.

יום טוב.

שלכם,

nadavs