עבר בשלום!

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

אתם לא מסוגלים לתאר לעצמכם כמה הייתי עצבני היום. נכנסתי בבוקר לכאן, וראיתי את המונה שלי מצביע על אפס, עם המילה “הגיע” וחיוך. נראה לי שצריך לשנות את זה. כל הבוקר הייתי עצבני, אך מתרגש גם. אחרי הכל, לאחר עם אנגלית מדוברת רעועה כמו שלי יש סיכוי לפשל במצגת. המזל הגדול שלי הוא שלא הייתי צריך לעמוד מול הכיתה. אני אף פעם לא יוצא מזה טוב.

בהתחלה היתה אחת שדיברה על הפרעות אכילה. היו לה כמה בעיות גדולות במצגת. אחת, היא דיברה רק על אנורקסיה ובולימיה. על שני הנושאים האלה אנשים כתבו ספרים, אבל היא שכחה שהפרעות אכילה כוללות גם משקל יתר, והיתה מפגרת באופן כללי. לקח לה גם שתי דקות למצוא איפה מפעילים את המצגת. היא לא השתמשה בהרבה אפקטים ופירוטכניקת פאוורפויינט, אבל בסוף היא שמה תמונה של זיקוקים. האנשים האלה לא מחוברים לנושא שהם עשו. בסך הכל היו עשר שקופיות. שקופית פתיחה, שמונה שקופיות עם מידע כלשהו ושקופית סיום.

השניה גם לא היתה מוצלחת במיוחד. עם עשר שקופיות (שקופית אחת של פתיחה), היא ניסתה להסביר על פיגור מוחי (אמיתי, לא אמריקאי מפלסטיק). היו לה גם כמה בעיות מרכזיות. אחת, היא השתמשה בדיסקט. אסור להשתמש בדיסקט למצגות של פאוורפוינט, במיוחד אם משתמשים באפקטים. והיא השתמשה באפקטים. המון אפקטים. לפני שהמצגת התחילה בכלל היא שאלה איך מכניסים את הדיסקט לכונן דיסקטים (ע”ע חוסר בידע של התאמת צורות וגדלים). המצגת היתה נוראית. זה בלתי אפשרי לקרוא לבן על רקע של עלים (או משהו שנראה כמו הרבה חסה), וזה עוד יותר קשה להבין למה כשהיא עשתה תבליטים (bullets, הנקודות האלה לעשות רשימה) היא השתמשה בתמונות. היו שם צלבים צבעוניים, תלתנים, דגלים, פרחים וסמיילים. החכמה הזאת השתמשה בסמיילים בעבודה על נושא כ”כ עצוב. אני מפחד.

ולאחר מכן, הגיע תורי. אני הייתי חכם יותר והעלתי את המצגת לגוגל, מה שנתן לכל הכיתה הצצה מעניינת על ה-380 אימיילים בתיבת הג’ימייל שלי (ישרא שולח הרבה אימיילים). המצגת ירדה תוך עשר שניות, וגיליתי שהמקש F5 לא עובד במקלדת הנכה שם. מהר מהר מצאתי את השיטה הכי מהירה להפעיל את המצגת, והתחלתי לדבר.

האנגלית הרעועה שלי כמובן לא עזרה במקרה הזה, והקול החלש שלי גם לא עזר, והתבקשתי לדבר בקול רם. לא טוב. הדבר הבעייתי ביותר במצגת שלי היה השימוש המוגזם בצבע אדום, שלא עובד במקרן, מה שגרם לכל הכותרות להראות שחורות. לדעתי הלך לי לא רע, ובשלב שאילת השאלות הצלחתי לענות על כל השאלות. המצגת היתה בסך הכל 17 שקופיות (שקופית פתיחה אחת). נקווה לטוב, זה לא היה נורא. קיבלתי הערת “Very good”. יאי!

ואחרי שנרגעתי, מה היה היום בשיעורים האחרים:

בשיעור אנגלית התקבצנו לקבוצות לפי כיתה. אני הייתי בקבוצה של כיתה ט’, אשר המורה החליטה לקרוא לה “Freshies” (זה אמור להיות Freshmans, אבל המורה שלי אוהבת להתעלל בילדים קטנים). אנחנו הקבוצה הכי גדולה, אבל הכי חכמה שם. מה לעשות.

בשיעור היסטוריה המשכנו לדבר על השואה. הגרמנים האלה היו משוגעים לגמרי, והיום זה רלוונטי מתמיד. עברו שישים שנים מאז שנגמרה המלחמה הנוראית הזאת. עוד שלושה ימים יעברו שישים שנים מאז שגרמניה נכנעה. עצוב, עצוב מאוד מה שאנשים יכולים לעשות.

היום, מחר, ובשלושת הימים מערב יום הזכרון ועד יום העצמאות לא יהיו משפטים אמריקאים. אלו ימים שצריך לכבד.

יום טוב.

שלכם,

nadavs