The Joy(?) Luck(?) Class

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

כפי שפחדתי, היום היה שיעור אנגלית ארוך ומשעמם. המורה הזאת יודעת ממש למרוח שיעורים כמו שצריך. צריך לתת לה פרס על זה. לדעתי,

האינפורמציה הכי חשובה שקיבלנו ממנה היום היא לראות חדשות פוקס ב-12 ביוני בשעה חמש. משדרים שם את התוכנית על בעלה ומלחמתו (בה). ממש

גיבור. כל מטומטם שמציל חייל וגורם לו למות רק חמש דקות מאוחר יותר מקבל איזה עיטור. לא שאני מתכוון ללכת להלחם בצבא האמריקאי. עירק זה

קרוב לבית, אבל אני נלחם רק בצבא הישראלי.

למי שתוהה מה פירוש הכותרת היום, זה מאוד פשוט. הספר המרתק (שמצליח להראות הצלחות ככשלון גמור) שאנחנו קוראים בשיעור אנגלית נקרא

The Joy Luck Club. עם כמה עיוותים ושינויים הגעתי לכותרת הזאת. מלבד עשייה מסיבית של שמונים מליון דפי עבודה, לא יצא כלום

מהשיעור. מתי יגיע התאריך המבורך, 23/6? עוד חמישים יום מיום רביעי. הידד!

השיעור חנ”ג היום היה התמונה ביותר. נכנסנו לאולם עם הבריכה (המחוממת!), ואיימתי להתעלף במקום. ענן הכלור, הרעש, הריח, והמורה

(החדשה) עושים הרגשה של “אני לא רוצה להיות פה”. היא הסבירה לנו על שיטת הציונים המדהימה (גם אם הדבר היחיד שאתה יודע לעשות בבריכה זה

לטבוע אתה עובר), על איך מתרחצים אחרי השיעור, ומה היתרון הכי גדול בשיעור. לא רצים יותר עד סוף השנה! ווהו!

בשיעור היסטוריה היה מבחן ממש קל. שאלות טפשיות על מלחמת העולם השניה הציפו את המבחן. היתה שם שאלה טריקית אחת, מה שדי בטוח יפיל כמה

אנשים. חוץ מה”שאלות רב ברירה” היה גם חיבור. אני אסיים את הקטע של שיעור היסטוריה במשאלת “אל תקרא לי את החיבור”. אני מקווה

שכתבתי מספיק טוב, אבל שלא יקרא אותו. זה לא נעים לי.

בשיעור מתמטיקה גיליתי את שתי הטעויות המפגרות שעשיתי במבחן. במפגרות אני מתכוון מטומטמות עד מאוד, אבל לא נורא. אף אמריקאי מטומטם שם

לא גירד 95. אני לומד בכיתה עם טפשים. אלוהים, עשה שיחכימו. אני מפחד.

בשיעור בריאות לא עשינו כלום כמעט. קראנו מאמר, דיברנו עליו קצת, עברנו על הנושאים לבוחן מחר וראינו סרט קצר. כשחזרתי הביתה התחלתי

לעבוד על הביבליוגרפיה. אני מקווה שהמורה לא תשים לב שיש שם כתבות במגזינים שהתפרסמו היום (הם באמת התפרסמו היום). מחר עושים פליירים

ומצגת, ועוד יומיים מציגים. אמא’לה!

זהו להיום לבצפר. המסקנה מהיום הזה: יש לי טפשים בכיתה.

וכמו שהבטחתי, המשפט האמריקאי: “I didn’t get that”. אתם לא יודעים כמה המשפט הזה יכול לעצבן, בעיקר כששלושה אנשים

אומרים אותו בהפרש של דקה אחד מהשני, על אותה שאלה במבחן. לא פלא ששניים מהם מככבים בסוף רשימת התלמידים לפי ציון. השלישי דווקא מקום

שלישי. מוזר.

יום טוב.

שלכם,

nadavs