“… שבכל הלילות, אנו אוכלים חם, עץ הוא מצה…”

ערב ליל הסדר טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים שהתאוששו)!

הכותרת היא כמובן המצאה שלי, אבל כפי שידוע, מצות עשויות מעץ (ולא מקמח), ומאכלי פסח הם דברים מדהימים, כל עוד לא אוכלים אותם. הלילה ככל הנראה תהיה קריאה מלאה של ההגדה, ככה שלא ישנתי בצהריים, בשביל תירוץ לצאת משם מוקדם יותר. אני אשתדל להחזיק כמה שיותר, ואקווה תוך כדי שנקפוץ מהר לאחד מי יודע.

ואם מזכירים את שירי חג הפסח, יש בהם כמה דברים מוזרים. את השיר שמחה רבה ניתן לשיר כ”שים חרא ב, שים חרא ב, אביב הגיע פסח בעע”. בשיר אחד מי יודע אף אחד אחד לא יודע (מה זה מדייא?), חד גדייא מת כבר מזמן, כנראה שאכלו אותו, בשיר “דיינו” כולם אומרים די ולא מפסיקים, והרשימה עוד ארוכה.

פסח תמיד התבטא אצלי בחופש. חופש אומר לקום מאוחר, לעשות דברים שמעניינים אותי, להפשיר את מלאי הפיתות שלנו כדי לאכול משהו וסתם לא לעשות כלום לפעמים.

השנה, אין לי חופש פסח. למרות שכמה מוזרים לא יבואו לבצפר ביום שני, בגלל שהם טוענים שזה לא חול המועד (זה לא חול המועד?), אני מתכוון לבוא. אני אלך לבצפר לא כדי לעשות דווקא, אלא כי אני לא רוצה חיסור. יש לי תחושה ש”לא באתי לבצפר כי היה פסח” זה לא תירוץ טוב.

ובכל רחבי ארצות הברית מתכוננים אנשים לסדר. באיזור הזמן של ניו-יורק הסדר כבר התחיל, שעה משם כנראה שהתחיל, שעה מפה עוד לא התחיל (יתחיל עוד 20 דקות בערך) ואצלינו יש עוד שעה וחצי בערך של חסד. נראה לכם שהשדה תעופה פה עובד בפסח? (זו שאלה רטורית כמובן, ברור שהוא עובד בפסח).

ובגלל שכל הפוסט הזה על פסח, יש לי בשורות טובות לכל האנשים הרעבים בעולם. אם אני אנקה את המקלדת לפסח יום אחד, ימצא שם כל כך הרבה אוכל שיהיה ניתן לתת לכל תושב רעב על כדור הארץ אוכל לחודש. המקלדת שלי בת שנתיים ולא נוקתה מעולם. אני לא רוצה להחליף אותה, יש לה לכלוך ייחודי. אולי בפסח הבא.

עד כאן פוסט הפסח (הדי קצר) להיום. אין כמובן משפט אמריקאי, זה חג.

יום טוב.

שלכם,

nadavs