יום שני בזבזני

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

היום יום שני. לכם, הישראלים, אולי זה לא אומר כלום, אבל לאחד שגר בארה”ב (ארץ הבורים), יום שני מסמן את תחילת שבוע העבודה, שמשום מה יש בו חמישה ימים. זה לא כ”כ משמעותי בשבילי, כי שנה שעברה גם למדתי רק חמישה ימים בשבוע. אך מה לעשות, האמריקאים אוהבים לסבך דברים, ואין דבר יותר טוב לסבך מימי השבוע. אמריקאים.

וכן, היה היום בצפר. זה מה שקרה בו:

שיעור אנגלית, היא שכחה לחתום על היומן. פשוט בושה. היא נהיית סנילית יותר ויותר כל יום. בתור מורה בת 59 (וזה רציני) הייתי מצפה ממנה לזכור יותר דברים, ובטח דברים חשובים כמו כתיבה ביומן. בחלק הראשון של השיעור עברנו קצת על החומר בדקדוק, ובחלק השני נשלחתי לספריה. בהפסקה, כשחזרתי מהספריה, היא משום מה גילתה אלי יחס נחמד ויוצא דופן. האם נגמרה ההפליה? נקווה שכן. ואם מדברים על הפליות, בן ובת עשו הצגה ביחד. הבן קיבל -C, הבת -B. סתם, שתדעו.

בשיעור חנ”ג שיחקנו טניס בקושי עשר דקות וכבר היינו צריכים ללכת לשיעור הבא. הדבר הזה גרם לי להגיע בהקדמה של עשר דקות לשיעור עם הדרמה הגדולה ביותר (זה לא דרמה, אבל זה לא היה נעים).

בשיעור היסטוריה, לפני כל מבחן, יש משחק הכנה למבחן (אני חושב שזה כתוב איפהשהו). היום, כאשר הקבוצה שלנו קיבלה תלמידה שיודעת מה המורה רוצה ולא בוהה בחלל, התברר שהיא לא למדה אפילו מילה מהחומר. בכל מקרה, אף קבוצה לא ניצחה. כאשר הקבוצה שלנו והקבוצה השניה לא הצליחו לענות על שאלה כלשהי, היינו אמורים לענות כקבוצה. לי היה אסור לענות (חוצפה!). כאשר שני הדיונים הקבוצתיים העלו לא יותר מתשובות מפגרות, למורה נשבר והוא התחיל להתלונן. הוא הלך למחשב שלו והיו לנו 25 דקות חופשיות. האמת, אני מצדיק אותו. לא היה לי נעים לענות על כל השאלות לבד.

בשיעור מתמטיקה דיברנו על מיתרים במעגל ומה הם רוצים מאיתנו (למה קוראים לזה “מיתר”?!). לאנשים הקשים לקחו שנים לקלוט מה המורה רוצה, וכרגיל השיעור התנהל לאיטו. באותו שיעור גיליתי גם שהרשימת שמות שמופיעה באתר ציונים ממוינת לפי ציון. אני ראשון (לא טוב, יראו את האימייל שלי), ומישהו שחשבתי למוציא תשעימיות היה במקום השביעי. גיליתי גם שיש לי בכיתה שלושה אנשים עם שם משפחה Park. מה זה אמור להביע?

בשיעור בריאות דיברו איתנו על אונס. ההגדרה של אונס, וכל המשתמע מכך. דיברנו גם על כל מיני חוקים שיש בארה”ב שמגנים על ילדים מכל מיני מעשי סדום. חלק מהחוקים ממש קשים לאכיפה, אבל כנראה שהם נאכפים. בהצלחה להם.

ועכשיו, חידה. כאן מופיע שטר שקיבלתי ליום ההולדת (במקום מתנה). תרגעו, אני לא עשיר. זה ליום ההולדת! ועכשיו, מי האיש המופיע בתמונה, ולמה יש בוקר שאנחנו מקללים אותו ויש בוקר שאנחנו אוהבים אותו? העונה נכונה יזכה בפרס. ולמי שלא זוכר, פרס אצלי זה… פרס. תשתתפו בשביל הכיף.

ד”א: אתמול שכחתי להגיד, הפינה “עוד שבוע נפטרים” מתייחסת לאמנים ששבוע ממועד פרסום הפוסט תהיה הפרסומת האחרונה שלהם בערוץ הישראלי. מצטער.

ולסיום, משפט אמריקאי: “Fourty five minutes of solid writing. I don’t want to hear any talking”. המורה שלי לאנגלית מפחידה אנשים. מפחיד.

יום טוב.

שלכם,

nadavs