הגיע החופש. יום אחד זה חופש?

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!


סוף סוף הגיע יום חמישי המיוחל, היום חמישי שלפני היום שישי של סוף השבוע. מחר יש ישיבת מורים (המורה שלי טרחה להזכיר לנו שלוש פעמים שהיא מדריכה את המורים בבתי ספר היסודיים), ולכן לנו יש חופש. איזה כיף. אפילו המורה שלי להיסטוריה אמר שיש מחר עוד פגישה משעממת של המורים. נו, מילא. שיהיה להם בהצלחה, ושיצליחו סוף סוף להפעיל את המזגן אצלינו בכיתות. אמן.


שיעור ראשון, אנגלית כמובן. כותבים את החיבור על ההשוואה בין הסרט המדכא לספר המדכא. נדמה לי שהסרט יותר מדכא, כי הוא מאוד ויזואלי (משום מה). הגשנו לה גם את השיעורי בית וקיבלתי אותם עם כמה שגיאות שעשיתי (את האמת, לא ציפיתי שזה יהיה מושלם), אבל קיבלתי את כל 20 הנקודות על המשימה הזאת, ככה שהכל בסדר. אפשר להרגע.


בשיעור ספורט היה לנו את הדבר הכי מטומטם שיש. כמיטב המסורת האמריקאית, קיקבוקסינג! איזה כיף! עמדנו מול הטלויזיה, שואלים את המורה “אתה רציני?!”, ובסופו של דבר עושים את הדברים המטומטמים מהטלויזיה. הבחור בטלויזיה הזיע מהפעילות הזאת נורא, אבל כנראה זה בגלל שהוא היה באולם סגור. לנו היה אוורור. אחרי ארבעים דקות של הצחוק הזה יצאנו משם. הודנו לכולם. כמה אפשר עם השטות הזאת?


במגרש הטניס התחלנו עם חמש דקות במגרש – דקה וחצי משחק. הסיבה – הכדור עף פעמיים מחוץ למגרש. לבסוף לאחד המעיפים הכרוניים נמאס והוא המציא את השיטה הבאה: מישהו עומד בחוץ. מי שמפספס מחליף אותו. פשוט ונכון. ככה שברנו את השיא הקבוצתי (דווקא שאני הייתי בחוץ), וגם שיחקנו יותר נורמלי. אולי אני אתחיל לאהוב את המשחק הזה סוף סוף? אני מקווה מאוד.


בשיעור מתמטיקה קיבלנו את המבחן. שלי חזר עם 103 והערה מהמורה שהיא צריכה למצוא שאלות יותר קשות. כן, עשיתי הכל נכון.  לאנשים היו כבר הצעות שאני אקבל מבחן משלי (מה שאין סיכוי שיקרה), אבל המורה נראתה נחושה לעשות שאלות יותר קשות. אני מקווה שאנשים לא יהרגו אותי במבחן הבא, על… עיגולים. ורק כמשהו נחמד, המורה כתבה לי על המבחן “Tov M’od!”. למה רק טוב מאוד? היא צריכה לכתוב “Metzuian!”. אולי אני אגיד לה לפעם הבאה, אם תהיה.


בעניין אחר עכשיו. מנגן ההמנונים הטוב לא סבל את יאהו (או שמא יאהו לא סבל אותו), אבל זה גרם למנגן הזה לא להיטען לפעמים. כפתרון לבעיה, החזרתי את הנגן עם ההמנונים באיכות היותר נמוכה (למה פלאש לא מנגן מידי?!). אם מישהו מכיר שרת עם רוחב פס בלתי מוגבל, מקום העלאה של 5 מגה, ולא קוראים לו פלאנט נענע הוא מוזמן להגיד לי. אני אודה לו מאוד.


ודבר אחרון, אני עצבני מאוד על חברת הלווין שאנחנו מחוברים אליה, החברה שמספקת לנו את שירותי הערוץ הישראלי. הם החליטו שארץ נהדרת זה לא חשוב והעבירו את זה ליום ראשון. בינתיים אני צריך להשתמש בביטטורנט בשביל להוריד את הפרק, וזה ממש מעצבן אותי. לפחות יש לנו מחשב שמתחבר לטלויזיה, ככה שרואים לא רע. אני מקווה שבקרוב זה יחזור ליום שישי, אחרת אני אתעצבן מאוד.


והמשפט האמריקאי להיום: “Have a wonderful three day weekend!”. יש!


יום טוב.


שלכם,


nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה

התגובות של 7 להגיע החופש. יום אחד זה חופש?
  • Fat Dani
    08/04/2005 ב8:24

    אני כלכך שונא את המקום הזה.
    ויש לך מחנכת? או כיתת אם?
    כי לי אין לא את זה ולא את זה.

    הגב
    • nadavs
      08/04/2005 ב18:37

      גם לי אין לא זה ולא זה.
      nadavs

      הגב
  • Herself
    08/04/2005 ב17:52

    אתה גאון במתמטיקה!! O::
    מוכשר! OOOOOOOO:::::::::::::::!!!!

    ד"א, קצת רווחים בפוסט לא יזיקו, יודע <:

    יוטוב גם לך :]

    הגב
    • nadavs
      08/04/2005 ב18:39

      אני לא גאון במתמטיקה. כל אחד והכשרון שלו…
      הרווחים יכולים לחכות. ממילא אני לא אוהב הרבה רווחים בדברים שאני כותב. הדבר הכי מעצבן שיכולים לבקש ממני זה להדפיס עם מרווח כפול. זה משגע לי ת’עיניים.
      nadavs

      הגב
      • Herself
        08/04/2005 ב20:19

        המפ.סליחה? :]

        הגב
        • nadavs
          08/04/2005 ב20:21

          בקיצור – אני לא אוהב לעשות רווחים. אבל, אם לא שמת לב, אני לוחץ על האנטר כמה פעמים במהלך הכתיבה.
          nadavs

          הגב
          • Herself
            08/04/2005 ב20:26

            שמתי לב.
            יא’גאון מתמטי [:

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.