יום הקריירה

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

היום היה בבית הספר יום הקריירה. מה זה אתם שואלים? תסתכלו טוב על המושג הזה. עכשיו זה בטוח פשוט. אנשים באו והרצו לנו על העבודה שלהם. יכול להיות מעניין, ויכול להיות הדבר הכי משעמם שקרה בכל שנת הלימודים. הכל תלוי איפה נופלים.

את היום שלי התחלתי בשמונה כרגיל. למען האמת, הייתי צריך ללכת לקומה העליונה של האודיטוריום, מקום שבו אף פעם לא הייתי. קיבלנו הרצאה על היום הזה ומה עושים בו, וגם מישהו שמספר על העבודה שלו כמפרסם שבנה חלק מהקמפיין של בוש ועוד כמה רפובליקנים. לבוא לבית ספר שתומך ברובו במפלגה הדמוקרטית (קרי) בכרפובליקני (בוש) זה לא רעיון טוב. מחיאות הכפיים לא היו נלהבות במיוחד, אבל יכול להיות שזה בגלל שהוא נולד בעיר נידחת באוקלהומה (שזו אחת מחמישים המדינות בארה”ב).

לאחר מכן עברנו לשיעור הרביעי, הלא הוא שיעור חנ”ג. הכיף שבשיעורים. נכנסנו לאולם כדורסל עם הבריכה (זה מגרש כדורסל שנפתח לבריכה, תקנאו) וישבנו שם. יכולנו לראות כמעט את ענני הכלור שכיסו את כל המקום. קיבלנו שם את לוח הזמנים להיום. שני השיעורים הבאים הרצאה קטנה באולם, ואח”כ משהו שההנהלה בחרה לנו, בגלל שאנחנו בכיתה ט’. אני קיבלתי דוגמנות. אני בטוח שהמורה שלי לאנגלית עומדת מאחורי זה. אני אתבע אותה בסוף.

בהרצאה דיברה אחת שעשתה תוכניות קומדיה, מישהו שבקרוב יהיה נהג מירוצים, מישהי שעוזרת להומלסים, מישהו שעובד בסוכנות שחקנים וישראלי אחד שעובד בחברת כוח אדם. המבטא של הישראלי כ”כ חזק עד שגם אני הייתי צריך להתאמץ כדי להבין אותו. או שזה אנגלית אמריקאית, או עברית. לא לערבב.

בחלק האחרון על דוגמנות, השאירו אותנו עם דוגמנית שהסבירה שהיא עכשיו מתכננת לעבור למשחק והיא רוצה לשחק בסרטים. קיבלנו הסבר על איך עובדים הדברים בסוכנויות, על המעצבים התובעניים, הסוכנים הגנבים וכל רזי עולם הדוגמנות. היה דווקא מעניין, ולמרות מה שחשבתי, היו שם יותר בנים מבנות. האם הם רוצים להיות דוגמנית או שהם רק באו בגלל שבאות דוגמניות? מעניין מאוד.

זה בערך מה שעשיתי היום בבצפר. סיימתי בשעה 12:15 (שעה נומלית!) והלכתי הביתה. משהו מיוחד שקרה היום? היה כוכב נולד וסגרנו את הטלויזיה. נראה בערב.

היום גם עזר לי מישהו לסדר את מערכת השעות שלי לשנה הבאה. המוזרים האלה כבר שלחו לנו מכתבים לסדר לעצמינו מערכת שעות לשנה הבאה. הבחור שעזר לי המליץ לי ללכת לספרדית, כי שם רק לומדים להגיד שלום ומה נשמע. אני מקווה שהוא צודק. אין לי כוח למשהו קשה ומעצבן. למזלי אני לא צריך ללכת לאומנות כי אני לא אסיים פה תיכון. יש כמה יתרונות בזה שאני פה רק שלוש שנים.

אם שמתם לב (ואני כמעט בטוח שלא), הוספתי בקטגוריה “דברים שאין לאמריקאים” את ההמנון שלהם ושלנו. רק תנסו להשוות. ההמנון הישראלי פשוט מדהים. ההמנון האמריקאי שובר את הקצב שלו בדיוק בקטע הכי מהיר. הם לא יודעים לכתוב מוזיקה. מי שרוצה מוזמן לכתוב מילים חדשות להמנון האמריקאי (בעברית או אנגלית). אם מישהו יטרח לכתוב, אני אפרסם פה את השיר הכי טוב. יש לזכור, האמריקאים הם מטומטמים. זה משהו חשוב.

הדבר האחרון (והדי מעצבן) הוא תופעת ה”מוזמן לבלוג שלי”. מעכשיו, כל מי שיכתוב בתגובות הזמנה לבלוג שלו, יזכה להתעלמות נחרצת מצידי. יריב לא שם את האפשרות “האתר שלי” סתם. אני מבטיח לכם, אם יש מישהו שהבלוג שלו נראה נחמד ויש בו משהו לקרוא, אני נכנס. מעכשיו, אם מישהו יזמין אותי דרך התגובות, אני לא אכנס. הקישור לבלוג שלכם לא סתם נמצא שם.

והמשפט האמריקאי להיום: “Explore – Experience – Expand”. הסלוגן של יום הקריירה. הידד לאמריקה שנתנה לנו לראות מה אנשים עושים בעבודה. אנשים מסכנים שהיו צריכים לבוא לבית ספר, להרצות מול מאות תלמידים בני 14 ומעלה. מקווה שהם נהנו.

יום טוב.

שלכם,

nadavs