צהריים טובים לכולם (לילה/בוקר טוב לישראלים)!
לפני כמה שעות חזרתי ממסעדה נחמדה שהלכנו אליה כדי לחגוג את יום הולדתי החמישה עשר. מצאנו שהמסעדה שאליה אנחנו נוסעים היא ליד שדה התעופה, ואכן ראינו מטוסים נוחתים. הם נראים נורא גדולים וקרובים שזה מפחיד.
המסעדה היא מסעדה שמשלמים מראש ואוכלים מה שרוצים. האוכל שם מעולה והשירות מעולה לא פחות. מי שמנקה שם הם אנשים שחורים (אמריקה…) וגם רוב האנשים שהולכים לשם. היו גם כמה אנשים שהזמינו לעצמם ספסל שלם כי הם תופסים כ”כ הרבה מקום.
כדי להיכנס למסעדה כ”כ טובה צריך לחכות בתור. ואכן, חיכינו כעשר דקות בפנים, שילמנו ואז מצאנו את מקומינו, איפהשהו בפנים. השארנו את הקבלה על השולחן (כדי שלא יתפסו אותו) והלכנו למצוא אוכל.
אני לא אספר לכם מה אכלתי מכיוון שהתפריט שלי לא כולל יותר מדי מאכלים, אך היה מה שרציתי. ראיתי שמישהו גמר את הצ’יפס, הלכתי לבקש חתיכת בשר הודו (הנה, גיליתי לכם מאכל אחד), ולאחר שקיבלתי את הבשר ראיתי שקופסת הצ’יפסים מולאה מחדש. אכן שירות מדהים.
בקשר לשתייה שם אין מה לדבר בכלל. יש שם מכונה למילוי עצמי (כמו מקדונלד’ס וברגר קינג), והמכונה לא כוללת רק קולה וחבריה ומים, אלא גם חלב ושוקו. מסעדה מדהימה.
את החלק הכי טוב בארוחה (הקינוח רבותי) לא הזניחו. יש שם שולחן ארוך מלא בעוגות ומכונה עם ברזים שמהם יוצאת גלידה בשלושה טעמים. ליד הגלידה יש כמובן קופסה עם סוכריות מכל הסוגים, שוקולדים ועוד דברים טובים להוסיף לגלידה. למזלי הרע בדיוק הייתה שם רצפה רטובה עם השלט הצהוב והכסת”חי, כך שלא יכולתי לקחת גלידה. לא נורא, גם ככה הייתי מלא.
לאחר שהצלחנו לצאת מהמסעדה הלכנו לחנות ספרים הסמוכה, שבמקרה היתה במבצע של עד 80% הנחה. היו שם ספרי מחשבים ב-15 דולר! לא קניתי שום ספר מכיוון שאני מעדיף ספרים בעברית, אך קנינו שם דברים אחרים שעליהם אין מה לפרט.
סיימנו את המסע הביתה דרך כביש מספר 405, הכביש העמוס ביותר בעולם. הכבישים המהירים פה הם בעלי חמישה מסלולים ופקקים איומים. לנסוע על הכבישים האלו זה מכה.
כשחזרנו הביתה גיליתי את הקופסה שלי עם כל מיני נורות ומפסקים. התברר שיש שם שבע נורות שעובודת, את כולן השגתי משיעור מלאכה בכיתה ו’. בארבע נורות השתמשתי בפרוייקט ושלוש אחרות השגתי מכוס הנורות שעמדה בודדה. לא נורא. כאשר גיליתי שמתקן הבטריות נהרס בגלל חום יתר, פורק הפרוייקט וכל חלקיו עברו לקופסה.
חדשות הבלוג: הגעתי ל-300 כניסות. אני בטוח שעשר מהן הן שלי ויש עוד כמה כפולים, ככה שאני לא מתרגש. יש כאלה עם פי אלף ממני. ועוד בקשר לבלוג: מחר הבלוג שלי חוגג חודש. פוסט מיוחד שכולל הרבה דברים, וכמובן גם ירידות על אמריקאים.
וכעת למשפט האמריקאי שנעלם בזמן האחרון: “גם אם העבדות נגמרה, נעביד את השחורים בפרך, לא נורא”. אני לא מנסה להיות גזען, אלא להגיד את האמת על האנשים שגרים פה.
יום טוב.
שלכם,
nadavs