צהריים טובים לכולם (לילה טוב לישראלים)!
ובכן, פה יום חגי מתעכב בעשר שעות בגלל הפרש הזמנים, אך ישרא-בלוג מתאכסן על מחשב עם שעון ישראלי ולכן אני מופיע כבן 15, וברשימת ימי ההולדת. ברשימת ימי ההולדת תחפשו אותי בשורה העליונה בטור השני משמאל. אני יכול לבהות בתאריך של הקטע הזה שעות, בגלל התאריך הכל כך יפה, 18/3. האנשים מבינכם שגרים בארץ הקודש רואים שמד יום ההולדת העביר את הגיל וכעת הוא סופר לכיוון יום הולדת 16. זה סיוט לכוון אותו שוב ושוב כל שנה.
בערב (שלי) יהיה פוסט סיכום שנה. עכשיו זה (כתמיד) פוסט סיכום יום הלימודים (וכמה עובדות על אמריקאים).
היום התחיל בשיעור אנגלית עם המורה הפסיכית. תיקנו את העבודה שהמשכנו מאתמול (קיבלנו בקבוצה 78 וזה לא פייר. יש מפגרים בקבוצה שלי שאפשר להתעלף). אני נבחרתי להקריא תשובות מהדף של מישהי, שעשתה את הכל לא נכון. המורה ירדה עליה חצי מהדף ולאחר חצי התיאשה, אמרה שזה בדיחה, נתנה לה אפס על הדף וקראה למישהו אחר. לפני שהתחיל המבחן היא אמרה שהיא בטח לא יודעת כלום. כבר אמרתי שהיא קוטלת מוטיבציה מקצועית? המבחן היה קל, תודה ששאלתם.
בשיעור ספורט לא רצנו היום. המורה השתגע לגמרי. מה זה לא לרוץ ביום חמישי, גם אם יש יום רגיל? שיחקנו בטניס המוזר. גיליתי שהרוסי הטיפש בקבוצה הוא בכלל רומני (או שהוא סתם יודע רומנית). בכל מקרה, הוא חבט בכדור וזה פגע לי בירך. אני שונא אותו יותר מתמיד ומקווה יותר ומתמיד שהבחינות לטניס הזה יהיו ביחידים ולא בקבוצה, אחרת אני אכשל בטוח.
בשיעור היסטוריה שיחקנו את המשחק הכנה למבחן בטורים ולא בקבוצות. הייתרון במשחק קבוצות הוא שלא הולכים אחד אחד, ככה שאני יכול לענות על כל השאלות לבד. במקרה נתקעתי עם עוד 3 בנות (שתיים ישראליות) שאחת מהן עדיין חיה באיראן. שוב היה לנו תיקו עם הטור האמצעי אבל הפעם הם לא רימו.
בשיעור מתמטיקה המורה לא הגיעה ובמקומה הגיעה מורה שיכולה לקטול כל חוסר שעמום בשניות. כשקיבלנו את השאלות שכתבנו לבוחן (קיבלתי 5/5 כמו רוב הכיתה), מי שקיבל את הדף שלי התלהב נורא, כי זה אומר שבמקרה והוא יקבל את השאלה שלי הוא יוכל לזכור אותה בעל פה. אולי כדאי לדעת לפתור אותה במקום לזכור. מפגרים.
בשיעור בריאות דיברנו על ויטמינים ומינרלים וחישבנו כמה קלוריות אנחנו צורכים. כשהמורה שאלה בכמה צריך לחלק בשביל להמיר פאונד לק”ג, רק אני ידעתי שזה 2.2. האמריקאים האלה חיים בבועה.
כל מי שרוצה חלון של צ’אטנגו כמו שיש לי שיפנה אלי (יש מספיק דרכי תקשורת). אני לא כותב בלוג טכני.
האמת שזהו להיום. חזרתי כרגיל והכל אצלי בסדר. קצת מתרגש לקראת מחר, שאני אדע מה קנו לי ליום ההולדת.
ולסיום, משפט אמריקאי חשוב: “We have nothing to fear but fear itself”, ועל זה נאמר: “אין שכל, אין דאגות”. אני יודע שזה כבר היה, אבל זה מה שיש. הם לא השתנו וכנראה לא ישתנו.
יום טוב.
שלכם,
nadavs