סיכום שנה

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לכל הישראלים)!

עוד שנה חלפה לה ואני הייתי צריך להתמודד עם גיל 14. גיל 14 כרוך במידה מה בהרבה זכויות. הזכות שכנראה כולכם יודעים עליה היא הזכות לעלות במעלית בלי השגחת מבוגר. כמובן שלא חיכיתי לרגע הזה כדי לעלות לבד במעלית. אני לא כ”כ נמוך ואני יכול להגיע לכפתור של האזעקה. למען האמת, עד היום אפילו לא נתקעתי במעלית.

השנה שעברה הביאה הרבה דברים. הראל מויאל עשה מהפך וכך גם שרון. מערכת החינוך בישראל הציעה רפורמה, וכך גם כל דבר אחר בעולם. היתה שנה מגניבה.

בחודש אפריל נודע לי שאני עובר לגור בארה”ב. בהתחלה קיבלתי את הידיעה בשמחה, ואז התחילו השאלות החשובות: מה עושים עם החתולים, חברת החשמל, חברת המים, הכבלים, ובכלל כל דבר שאי פעם נגע לחיינו בארץ. למרות שהיינו אמורים לטוס אחרי סוף הלימודים, ביולי, היינו בארץ עד אמצע אוגוסט. אל תשאלו למה, ככה זה היה.

חודש אוגוסט הביא את האולימפיאדה לטלויזיה, את גל פרידמן לפודיום עם לימור לבנת ואת אריק זאבי למדליית הארד.

בשביעי בספטמבר הגעתי ל-Beverly Hills High School לפגוש את המורים שלי (מה שנקרא בלשון העם – יום הלימודים הראשון). גיליתי שהמפגרים האלה שולחים תעודות כל חמישה שבועות שפשוט נותנים מידע על הרמה של התלמיד. עדיין לא ברורים לי שם כמה דברים אבל הסתדרתי.

המחצית הראשונה נגמרה ואיתה חודש ינואר. חודש פברואר כבר מסמן את התקרבותו של יום ההולדת שלי. החודש היה קצר במיוחד, ולכל מי שלא יודע, הוא ישאר קצר עד 2008. בעשרים ואחד בפברואר נחת עלי משהו והחלטתי ללחוץ על פתיחת בלוג חדש בישרא-בלוג. מאז הבלוג שלי קיים, המונה לא מנה כל כך הרבה, אך אני לא דואג. אני מרוצה מזה שהבלוג לא חשוף מדי, אך לא עני מדי בצופים. עוד ארבעה ימים (שלושה אצלכם) הבלוג יחגוג חודש. נראה מה נעשה אז.

וזה בערך סיכום השנה שלי. אני בטוח שיש כאלה שיעשו אותו הרבה יותר טוב ממני, הרבה יותר גרוע ממני, וגם כאלה שיעשו אותו באותה רמה בדיוק.

ולא, אין משפט אמריקאי הפעם. זה פוסט עלי, לא על המפגרים שמקיפים אותי.

מחר יום הולדת!

שלכם,

nadavs