צהריים טובים לכולם (לילה טוב לישראלים)!
היום בשעה שבע ועשרה הואלתי בטובי לקום מהמיטה (למזלי מחר אני אקום בתשע או משהו כזה). שתיתי משהו, אכלתי משהו ויצאתי אל בית הספר בידיעה שהיום אני מקבל שני מבחנים ושניהם ממקצועות חדשים (אנגלית עם הפסיכית ובריאות).
נכנסתי לי אל תוך הכיתה כדי לעשות מתיחות (כן כן). המורה הפסיכית עשתה כמה סידורים, הקריאה כמה דברים וחילקה מבחנים. מה שמוזר, זה שהיא תמיד מחלקת מבחנים מהציון הגבוה ביותר לנמוך ביותר. הציון הגבוה ביותר – ג’ולי, צרפתייה שמשום מה נולדה באותו תאריך כמוני. במקום השני – אני! גם אני נולדתי באותו תאריך כמוני. ההפרש ביני לבין ג’ולי היה נקודה אחת, אבל לא מתים מזה. לאחר מכן היינו צריכים לכתוב על הציונים שלנו וכל מיני שטויות, והמורה הפסיכית אמרה לנו כמה נקודות (או פלוסים) יש לנו. בהתחלה היא אמרה שלג’ולי יש 5 וזה הכי הרבה, אבל אז היא התחרטה ואמרה “Nadav beats her! He has 6”. האם זה רק אני או שהיא יוצרת תחרות? beat? על שום מה?
הדבר הכי נורא שיהיה בכיתה הזאת הוא ביום ההולדת שלי וזה חגיגה של ראש השנה הפרסי. מי שמעניין אותו שירים יד. לא כולם ביחד, אחד אחד בבקשה. נכון שלכם זה נראה לא מעניין, אבל לקהילה של יותר מ-60% זה נראה מעניין. למזלי יצאתי עם צ’יפס ולא משהו יותר מעצבן (אני שונא מסיבות כיתה).
בשיעור ספורט רציתי להרוג את הרוסי המפגר שיש לי בקבוצה, לא משהו חדש.
שיעור היסטוריה לא השאיר רשמים מיוחדים, אבל זה שיעור שנותן לי מתנה מבחן ביום ההולדת.
שיעור מתמטיקה עבר לו בשקט. גילינו מה זה tesselation (ריצוף) וכמה שאלו אותי כמה יש לי במתמטיקה. אמרתי להם 103 וחלק כמעט רצחו אותי. זה בסדר, אני כבר רגיל לזה.
שיעור בריאות התחיל עם קבלת המבחנים. המבחן היה מתוך 78 נקודות. הרבה קיבלו 62 נקודות, 51 נקודות, זה שלידי קיבל 46 נקודות ואחד אחר קיבל 71 נקודות. המבחן שלי חזר עם הסימון 72/78 וזה ככל הנראה הציון הגבוה ביותר בכיתה. אמריקה.
זהו פחות או יותר סיפור בית הספר היומי (שהיה ארוך בצורה מוזרה).
ולסיום, משפט אמריקאי שכבר ראיתם, ותראו פה שוב, ושוב, ושוב ושוב עד שהם יסיימו או עד שאני אצא מפה: “Oh my god!”.
יום טוב.
שלכם,
nadavs