צהריים טובים לכולם!

לפני כמעט ארבעה שבועות, ביום העצמאות, הוצאתי לפועל רעיון שהתבשל אצלי כמה שבועות. אחרי ביקור אצל המשפחה באותו יום עשיתי מה שהיה צריך – הודעתי למי שהיה צריך (כלומר לאדם אחד) שלא אהיה זמין במסנג’ר, סגרתי את חלונות הדפדפן של פייסבוק וטוויטר, מחקתי את האפליקציה של טוויטר מהטלפון (אפליקציית הריגול של פייסבוק גם ככה לא הורשתה להיכנס אליו) ובזאת סיימתי נוכחות די קבועה של כמעט 14 שנים בפייסבוק ושנה וקצת בטוויטר. שלשום הלכתי עוד צעד קדימה וגם סגרתי את החשבונות. אמנם לא לנצח, אבל מי שיחפש אותי שם כרגע יתקל בעמוד שגיאה.

הרעיון הסתובב אצלי כמה שבועות לאחר ששמתי לב ששני האתרים פשוט שאבו אותי ואת זמני הפנוי בתקופה האחרונה. שמתי לב שאני נמצא שם שעות על גבי שעות, קורא שטויות שאחרים אומרים (ולרוב אין משהו מעניין להגיד) ומתעצבן כשכותבים דברים מעצבנים. זה הוביל לשינוי מצבי רוח, עצבים והתעסקות בנושאים קטנוניים הרבה מעבר לתשומת הלב שהם ראויים לה (לרוב אפס). שנת 2020 היתה קשה במיוחד, אבל גם 2021 לא היתה מציאה גדולה במובן הזה.

נקודת השבירה היתה סאגת רב הטכניון. בערב יום הזיכרון פורסמה בקבוצת הפייסבוק של הטכניון התכתבות של הרב עם כמה מהסטודנטים על מסיבת דראג שהתקיימה “בערב יום השואה” וטען שגם לציבור הלא דתי קשה עם התופעה הזאת. הרוחות התלהטו מאוד (ואני איתן). אחד מטיעוני ההגנה של תומכי הרב היה ש”ערב” ביהדות זה כל היממה לפני והיממה עצמה מתחילה עם צאת שלושה כוכבים, ולכן “ערב יום השואה” זה כל היום שלפני יום השואה ולא רק הערב שבו מתחילים הטקסים וסוגרים מסעדות. יומיים לאחר מכן התקבלה אצלי ההחלטה הסופית ושלושה ימים לאחר פרוץ המהומות התנתקתי.

פתאום היה לי הרבה זמן פנוי. ביליתי יותר עם הבת שלי, התקדמתי עוד במחקר, העברתי את רוב המייל שלי לכתובת אחרת כדי שגוגל לא יקראו אותו, הקשחתי את אבטחת האתרים שלי ובעיקר היה לי שקט. לא איכפת לי יותר מה אמרו גלית דיסטל-אטבריאן, שמעון ריקלין, אבישי בן חיים או כל אושיית טוויטר אחרת. לא איכפת לי מה קורה עם עצי אשוח בבית הסטודנט או עם הרב של הטכניון. לא מעניין אותי לקרוא מה אנשים חושבים על ביבי, על בנט, על הממשלה ועל מצב החסה בשטחים. מעניין אותי לקרוא ולשמוע רק מה אומרים אנשים שאיכפת לי מהם.

שלשום, כאמור, החלטתי להקפיא את החשבונות לגמרי. אני לא מעוניין שאנשים ינסו ליצור איתי קשר שם ויתאכזבו מחוסר תגובה ולא רוצה לקבל שם תגובות מבלי שאדע על כך ומבלי שאגיב. מי שצריך ליצור איתי קשר יודע איך לעשות את זה. את ימי ההולדת של מי שחשוב לי אני זוכר (או שמזכירים לי אם אני מעופף באותו יום). מי שרוצה לקרוא את עמדתי בנושאים מסויימים ושטויות בנושאים אחרים, מוזמן לכאן.

ולסיום, מסתבר שסאגת רב הטכניון נמשכה גם אחרי שעזבתי. בשבועות לאחר מכן הגיעו שני מיילים, אחד מהמשנה לנשיא הטכניון והשני מהרב עצמו, המביעים חרטה על העניין ומצהירים שוב שהטכניון מכיל ונחמד ופתוח לכולם. במכתב מהרב היו שקרים בוטים, אבל למה כבר אפשר לצפות. את האמת הוא כותב בקבוצות וואטסאפ שהוא חושב לפרטיות. מומלץ לו ללמוד מביבי: כל מה שאתה אומר יכול להיות מוקלט ולצאת החוצה. המקום היחיד בו המחשבות שלך חופשיות מפרסום וביקורת הוא בתוך הראש.

יום טוב.
שלכם,
nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה

צפה בתגובות

  • נשמע שהחלטת נכון. וואטסאפ לא מפריע לך ככה?
    לי אין טוויטר ולפייסבוק אני לא נכנס הרבה. שואב הזמן העיקרי שלי הוא כל הבלוגים שאני מנוי עליהם, אבל לא נראה לי שאוותר בשנים הקרובות לפחות

    • מוטי,
      אם הבנתי נכון מהפוסט, לפחות הבלוגים אינם מרגלים אחריך :)

    • וואטסאפ לא מפריע. אני משתמש בזה כדי לדבר עם משפחה וחברים, לא מעבר. עוד כמה חודשים תהיה שם קבוצה של הגן (או כמה קבוצות), אז יתחיל כאב הראש.

      על כמה בלוגים אתה מנוי שהם שואבים כ"כ הרבה זמן? :O
      nadavs

      • אני מנוי על כמה עשרות בלוגים פעילים. למעשה שואב הזמן העיקרי שלי הוא העבודה... אבל בישיבה מול מחשב בבית אלה הבלוגים

  • גם אני התנתקתי מהפייסבוק יכ ירד לי ממנו לגמרי. וגם מטוויטר. אני מעדיף בגדול את לינקדאין כי יש בו פחות את הרעל של הרשתות החברתיות. אני פעיל גם בקווארה, אבל גם האתר הזה מתדרדר מרגע לדודלי*.

    * ביטוי מ"רמזור"

    • אני חבר בלינקדאין ונכנס לשם פעם בשבוע-שבועיים כדי לאשר בקשות לקשרים. כנראה אתחיל להיות פעיל יותר בעוד כמה חודשים כשאחפש עבודה. קווארה (קוורה? איך כותבים את זה בעברית???) נחמד לפעמים ושולחים לי שאלות מעניינות במייל, אבל הפעילות שלי שם מסתכמת בלקרוא כמה דקות בשבוע, לא לנהל דיונים.

      לינקדאין משמעותית פחות רעיל, אבל יכול להיות די מבאס עבור מי שמחפש עבודה הרבה זמן. מצד שני, זה כלי חשוב בחלק מהענפים.

      nadavs

      • לדעתי, גם הלינקדאין מלא בלה בלה, כל פעם שאני מתפתה להיכנס אני יוצא מאוכזב.
        יותר מאשר חיפוש עבודה ענייני, דבר המתאים לנקודות מסויימות בחיים, ודורש מספר מוגבל של פונקציונאליות עניינית, יש כאן רשת של קשרים, חצי מהם וירטואליים עם אנשים שספק אם קיימים במציאות, אינסוף פוסטים ולייקים.
        ובשורה אחרונה, עוד זמן יקר שלנו שמתבזבז על ריק בשיטוט מיותר.

  • וואו מדהים מדהים!
    כל כך הרבה זמן אני מבטיח לאשתי שיום אחד תצוץ תנועה שתחרוט את זה על דגלה.

    • יש סיכוי. כמיטב המסורת של תנועות, הם בטח ידאגו להיות מטורללים ולדבר שטויות על הדרך כדי להרוס כל סיכוי שזה יעבוד.
      nadavs

שתף
    פורסם על ידי
    nadavs

    This website uses cookies.