השקט שלפני ההקפאה

בוקר (באמריקה) טוב לכולם!

סוף סוף, אחרי המתנה ארוכה וטיסה ארוכה לא פחות, הגעתי לארצות הברית. כרגע אני בפלורידה, אצל ההורים שלי, נח לפני העבודה הרצינית בכנס בבוסטון. בזמן הזה הצלחתי לסדר את המחשב הנייד (מסתבר שאחרי שבע וחצי שנים הבטריה כבר לא עובדת), לקנות לאשתי כמה דברים שהיא צריכה ללימודים, לשים עין על לפטופ חדש (הישן עובד מצויין, אבל כבד ולא נוח כ”כ לסחיבה ממקום למקום. נראה כמה הוא יעלה ביום שישי) ואפילו לקבל מתאמים בין תקע אמריקאי לישראלי. הנוחות של הזמנת מוצרים (והמחירים המדהימים של חלק מהדברים) הופכת את החיים פה לקלים בהרבה מהארץ.

מצד שני, כמו שהראה חיים הכט בתוכנית “בין אריזונה לנס ציונה”, ארצות הברית היא כבר לא ממש ארצם של החופשיים. חלק מהחוקים כאן גובלים בטירוף מוחלט. בשכונות סגורות, לועד השכונה יש יותר כוח מהממשלה הפדרלית, וזה כולל גם גביית קנסות חניה פסיכיים (מעל 500 דולר) על חניה ברחוב בלילה. ועדות הקבלה שיש בארץ הן כלום ושום דבר לעומת התהליך כאן. עודף החקיקה בהחלט מוציא את האמריקאים מדעתם.

עוד שלושה ימים יסתיים החלק החם של הביקור בארה”ב ויתחיל החלק הקר. הממש קר. לרגל הגעתי, מתוכננים בבוסטון טמפרטורה מתחת לאפס ושלג. בתור מי שאין לו מושג איך מתנהלים בשלג ארזתי בבית רק מעיל וכמה סוודרים. לשמחתי, להורים שלי יש עוד כמה פריטים חשובים כמו כובע, צעיף וכפפות שימנעו ממני היפותרמיה. כל שנשאר לקוות הוא שהמלון מחומם כמו שצריך ושהתחבורה הציבורית אכן מתפקדת כראוי ותצליח להביא אותי מהמלון לכנס ברבע שעה כמו שהובטח במפות של גוגל. לא בטוח שאצליח לשרוד יותר מזה.

בינתיים בארץ חגיגה. בזמן שהייתי במטוס מרומא למיאמי ביבי קיבל כתב אישום בכל תיקי האלפים והספיק לבכות על זה בטלוויזיה. לאחר הנחיתה וההגעה המבורכת לשירותים רגע לפני התור לביקורת הדרכונים, התחברתי לרשת המקומית וקיבלתי מעל שישים עדכונים בטלגרם על מצבו של ביבי. את התור ביליתי בקריאת הפרטים. הימים שלאחר מכן היו מהנים לא פחות, במיוחד ההפגנה של אתמול ואמירותיה המופלאות של מירי רגב. אשרינו שזכינו למטרה כל כך קלה.

ולסיום, סקרי המנדטים שמתפרסמים בימים האחרונים גורמים לי לצחוק גדול. לא בגלל היציבות של המפלגות הגדולות, אלא בגלל הציונות הדתית שמגחיכה את עצמה מרגע לרגע. לפי הסקרים, נראה שהשרידים היחידים מהציונות הדתית בכנסת ה-23 יהיו חברי הימין החדש. אם ביבי אכן יוביל את הליכוד ונתבונן בהיסטוריה של יחסיו למפלגות הימין, בכנסת הבאה יתפנו האותיות ט’ וב’. היחיד שיוכל להציל את המצב הוא בן-גביר ושמונים אלף הקולות שלו. הפעם הוא לא יסתפק במקום החמישי. הכינו את עצמכם לשיבוץ במקום השלישי (וירידה למקום הרביעי אחרי האיחוד עם הימין החדש) ולהופעתו בישיבות הממשלה (אם תוקם ממשלת ימין). אם לא יפנימו שם את חומרת מצבם, יאלצו להסתפק בייצוג של אלעזר שטרן.

יום טוב.
שלכם,
nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה