שידור חוזר

לילה טוב לכולם!

הבחירות לכנסת מתקרבות – היום בלילה יתחילו להצביע בצה”ל, מחר או מחרתיים אקבל את כתב המינוי (ההדרכה הפעם היתה מצגת שנשלחה במייל. היו עסוקים בהבאת מצביעים מהימין) ובעוד פחות מ-72 שעות יפתחו הקלפיות בכל הארץ. אבל לפני כן, מסורת זו מסורת. גם הפעם החלק המהנה ביותר בבחירות מתחיל שבועיים לפני ומסתיים יומיים לפני – שידורי התעמולה. נראה שהאג’נדה של מיקי חיימוביץ’ והמחנה הדמוקרטי אומצה על ידי חלק גדול מהמפלגות הגדולות שהלכו על מיחזור חלקי או מוחלט של התשדירים. אבל לשמחתי הרבה היו גם הרבה מאוד חדשים.

עוצמה כלכלית (ז) – מי שהטריד אותנו בסמסים הגיע לטלוויזיה להטריד אותנו עם כלבים. אמנם המסר שם מעניין ונראה שהוא מעוניין לגנוב את קולות פעילי זהות (ובהחלט יש סיכוי שחלקם יצביעו ז עוד פעם), אבל קצת עבודה גרפית לא תזיק. וגם הסבר למה יש כ”כ הרבה כלבים מתחלפים בתשדירים האלה. מי שרוצה לייצג עצמאיים צריך להצטלם עם חתולים.

דמוקראטורה (זכ) – מפלגת משפחת חכימי (זה שם המשפחה של 5 מתוך 9 מועמדים. יש עוד שלושה לוי) לא פרסמה תשדירים. ב-2015 הם דיברו על שינוי שיטת המשטר, אבל אם הייתי צריך לנחש, הפעם למישהו מהם היה צו מילואים לששת השבועות האחרונים והתמודדות לכנסת היתה הדרך להיפטר ממנו.

צומת (זץ) – מפלגת ההתיישבות והחקלאות שעושה קצת כאב ראש לליכוד מציגה את חקלאינו האמיצים על דשא מטופח ליד בית יפה או ברפת ליד הפרות כשהם מתלוננים על ההתעללות של הממשלה בחקלאים. הפעם הם עושים קמפיין אמיתי, בלי אורן חזן הליצן. במקום שאני גר בו יש להם את מספר השלטים הגדול ביותר. לא הייתי בונה עליהם בכנסת, אבל אם לביבי יהיה חסר איזה מנדט, אולי אפשר לחפש חלק ממנו תחת האותיות שלהם.

מנהיגות חברתית (י) – המלך הבלתי מעורער של המקום האחרון, אילן משיחא, ממשיך עם הג’ינגל הפנטסטי שלו (מנהיג אמיתיייייייייייייי). הפעם הוא החליט לשרוף את כל הדקות שלו על שלושת הימים הראשונים, אבל אם פספסתם אני מניח שאפשר למצוא את הדבר המופלא הזה ברשת. ראש הממשלה הבא של מאתיים אנשים.

אדום לבן (יז) – מפלגת הלגליזציה הבאה. גם גדי וילצ’רסקי היה צריך פטור ממילואים ומצא מפלגה אחרת שתמשוך את קולות הסטלנים אחרי שזהות התפזרה ברוח. הם מבטיחים שאין לגליזציה בלי קואליציה, שהחנות הראשונה תיפתח השנה ושאר הבטחות בנושא הקנאביס. מוזר, לפי השם המלא שלהם מובטח גם שוויון מלא לאתיופים, לערבים ולמקופחים. שלוש הקבוצות האלה כנראה מוסתרות על ידי העשן.

התנועה הנוצרית הליברלית (ינ) – הנוצרים במדינת ישראל מנסים להשיג כוח בלתי פרופורציונלי על ידי מפלגה שלמה, אבל אני מרשה לעצמי לנחש שזה לא יקרה. עם סאונד של כנסיות, תמונה של רב חובל בשארה שיליאן שמפציעה לשניה ויונה בסוף, הם בדרך הנכונה לשחזר את ההישג מאפריל עם מספר תלת ספרתי של קולות.

כבוד האדם (יף) – ויתרו ככל הנראה על כל תשדירי התעמולה שלהם, כי לא זכור לי אפילו אחד ומדי פעם יש קפיצות בלוח השידורים. גם הפעם נראה שזו מפלגה משפחתית, הפעם של משפחת באבייב.

מפלגת הגוש התנ”כי (יק) – דניס ליפקין, שהתלהב כשאושרה הרשימה שלו בועדת הבחירות, חוזר עם הנוצרים לכנסת (כלומר לבחירות לכנסת, הם יראו אותה רק בטלוויזיה). הם מבטיחים ברית אסטרטגית עם העם היהודי. שיהיה בהצלחה, אבל לא נראה לי שצריכים ארבעה מושבים בכנסת בשביל זה.

נעם (כ) – הלהיט של הבחירות האלה. מודה שקצת התאכזבתי מהתשדירים האנמיים שלהם וממספרם (רק שניים). הראשון היה על כך שמשגעים להם את הילדים (אהבתי את מלכת דראג במקום מלכת אסתר) והשני היה ניסיון לשכנע חילונים להצביע ל”ימינה”. ככל הנראה הם יפרשו מחר סופית וישאירו אותנו ללא אבא ואמא שידאגו לנו (טוב שישארו אבא ואבא).

האחדות העממית (כי) – כל מיני אנשים בערבית ובלי כתוביות. דיברו על כסף, על שוויון ועל דברים אחרים (היו תמונות) ועשו אפס מאמץ לפנות לציבור שאינו דובר ערבית.

מתקדמת (נ) – רוצים להעביר חוקה לישראל (עם תמונות של דגים), לשבור את המונופול הרבני ולעשות מהפכה בבתי המשפט. אם לא הייתי יודע אחרת וקורא רק את האג’נדה, הייתי חושב שמדובר בימין החדש. לפחות לא ניסו לנצח את חמאס.

כבוד ושוויון (נך) – גם להם אין תשדירים, אבל הפעם לא מדובר במפלגה משפחתית.

כל ישראל אחים (נץ) – עוד רשימה נטולת תשדירים. מאכזב מאוד.

הפיראטים (ףז) – חזרו עם הפטנט של כל אחד יקבל את המגיע לו אמן וסרטונים מפחידים של שעון חול. באחד מהם מסביר יושב הראש שהם מפלגה רצינית עם נציגים בפרלמנטים ברחבי העולם והם רוצים אינטרנט חופשי לכולם. אולי אם היו פחות ליצנים היו להם נציגים גם בפרלמנט הישראלי.

דעם (ץ) – המפלגה הדוגלת בשוויון ואיכות הסביבה הוכיחה שהיא ירוקה לחלוטין כשמיחזרה באופן מוחלט את התשדיר שלה מאפריל. אפס טביעת פחמן בייצור תשדיר חדש. כל הכבוד.

צדק (צ) – אבי ילאו דורש דרישה פשוטה: תנו לנו צדק או שניקח אותו בכוח. בסך הכל דרישה לגיטימית שמזכירה את מהומות יולי. לא הייתי בונה יותר מדי על המפלגה הזאת, למרות החוצפה שבתשדירים שלה.

צפון (צן) – מפלגה שרוצה דברים לצפון, כמו רכבת לטבריה וקרית שמונה. למען האמת, תשדירים מושקעים למדי, אבל קצת סותרים את מה שכבר יש (אלא אם האוניברסיטה ושדה התעופה בחיפה לא נחשבים לחלק מהצפון). זו המפלגה של עופר ליפשיץ, אבל המלך החליט שלא להתמודד הפעם. כנראה נבהל מכך שיש יותר ממועמד אחד.

זכויותנו בקולנו (ק) – המפלגה ששכפלה עובד זר באפריל חוזרת להציל קשישים, כלומר את גדעון רייכר. אולי כדאי שיצעק פחות, זה פוגע במיתרי הקול.

סדר חדש (קך) – רוצים לשנות את שיטת הבחירות. אחרי כמה ימים של טיזרים פרסמו את השיטה המוצעת – בחירות איזוריות לכנסת ובחירה ישירה לראשות הממשלה. אחרי התוכנית הופיעה מישהי שצעקה בסלון על כך שסוף סוף יש לה למי להצביע. ספרים שלמים נכתבו על הבעיה בהצעה הזאת, אבל כקוריוז זה סרטון די משעשע.

קמ”ה (קץ) – נשות אמבש טוענות שהמשטרה התעללה בחבר שלהן ובילדיו רק בגלל שלא קיבלו את אורח החיים שלהן (כולן נפסלו מריצה לכנסת). מוחות נגד הרווחה, המשטרה וכל מערכות השלטון. כנראה יש להן גם משהו נגד עריכת וידאו מקצועית או לפחות וידאו שמתאים לחולי אפילפסיה.

הימין החילוני (רק) – רון קובי נלחם בפיקסלים בטלוויזיות החדשות כשהוא מתעקש לצלם הכל בטלפון ונראה כמו אסיר שכלוא בכיתה בבית ספר. נלחם בליצמן ודרעי על כלום ושום דבר. ליצן שעושה נזק למאבק בכפיה החרדית.

עוצמה יהודית (כף) – בן גביר מסביר שבלעדיו אין ממשלה ימנית (לפי הסקרים, גם איתו אין) ושהוא יסיים את הפינוקים בכלא (“אצלי כלא זה כלא”). נו, בסדר. אם הייתי מחבל בכלא, לא הייתי מודאג יותר מדי.

העבודה-גשר (אמת) – עמיר פרץ, פעם עם שפם ופעם בלי, מסביר איך ביקש ממהנדסי התעשיות הביטחוניות לבנות את כיפת ברזל ולאחריו אורלי לוי מבטיחה איך היא תעזור לחרדים להמשיך לא לעבוד (ומסתירה את זה תחת עזרה להורים צעירים). זה ממשיך עם אורלי לוי מספרת על ההתנהגות המזלזלת שעברה. לא חושב שעל סמך זה מישהו ישקול להצביע לה.

המחנה הדמוקרטי (מרצ) – קמפיין נגטיב פסיכי נגד ביבי, כהנא ומי שרק אפשר. לא אומרים לרגע מה התוכנית שלהם (מלבד ברק שמדבר על התוכנית המדינית, נקודת אור בכל התשדירים האלה) אבל אומרים מה ביבי עושה לא טוב. את זה כולם יודעים כבר, זה לא סוד.

יהדות התורה (ג) – החליטו גם כן להיות ירוקים ולמחזר תשדירים מאפריל. השבת שמדברת לכולם והרב שעלה בגיל 6 לארץ ומאז אין שניה שהוא לא לומד תורה. כנראה פספסו את הקטע שבו הקריין אומר שבקרוב, ערב פסח, הוא יסיים את הקריאה. אנחנו תיכף מגיעים לראש השנה, אולי כדאי להתעדכן קצת. בנוסף, יש להם תשדיר שבו הם מציגים את תקציב הישיבות ותקציב המשרד לשירותי דת ואומרים “זה פחות מאחוז מהתקציב”. זו אחיזת עיניים. התקציב שהולך לחרדים מורכב מאינסוף הטבות לבעלי ילדים (חינוך, בריאות וכו’). ליצמן לא דרש טיפולי שיניים לילדים בשביל לדאוג לילדי מודיעין.

ש”ס (שס) – עובדיה יוסף חוזר שוב והפעם מאיים על מצביעי ש”ס שזה הפתק שלהם ליום הדין (גבולי מבחינת חוקיות להערכתי). בנוסף, מציגים שם זוג שיושב בשבת ולא מבין לאן נעלמו כל הילדים. אחד למשרד הפנים, אחד לעבודה, כי אלה החוקים החדשים של לפיד. ואז הם קוראים לו אנטישמי.

ימינה (טב) – הלכו על קמפיין פוזיטיב מהמשעממים שנראו כאן. מדברים על ערכי הציונות הדתית ואהבה לארץ ישראל תוך כדי שמנסים להביא חילונים. הנגטיב היחיד היה בסרטון השתיה המוצלח של הליכוד שהיה גם משעשע וגם נכון. האם זה יעזור להם? פחחח.

ישראל ביתנו (ל) – מפלגת ליברמן הולכת על הסרטונים המוכרים שפורסמו בחודשים האחרונים ברשתות. המסר אחיד וברור, כן למדינה יהודית ולא למדינת הלכה (וזו הסיבה שמדובר בקמפיין הטוב ביותר מבין כל המפלגות). ההשוואה של ביבי לחרדי אמורה לעבוד לא רע אצל דוברי הרוסית ועניין מדינת ההלכה אמור לעזור עם החילונים הלא-רוסים. אולי בפעמיים הבאות יהיה קצת גיוון, כי זה די חוזר על עצמו.

הרשימה המשותפת (ודעם) – הפעם הרשימה המשותפת החליטה לא להשקיע ולהרדים את כל צופי התעמולה (כלומר אותי). אותו סרטון, שוב ושוב, עם מילים בעברית וערבית. כבר היה עדיף שישימו הצהרות דרמטיות של ביבי, זה הרבה יותר מצחיק. רק בסוף עלה פתאום סרטון אחר שהיה משעמם לא פחות. לא פלא שהבוחרים הערבים רדומים.

הליכוד (מחל) – חזרו לקמפיין המוכר והאהוב מאפריל נגד גנץ ולפיד, תוך מניית כל האנשים ברשימה וחסרונותיהם (יעל גרמן הגיעה ממרצ!!!!). הוסיפו סרטון משעשע על הרוטציה, קצת תזכורת על הבוטים ובעיקר הרבה מיחזור מאפריל עם שינוי גרפיקה. לפעמים גם אמרו שליכוד גדול ימנע ממשלת שמאל-ערבים (הורידו אחרי יומיים, כנראה הבינו שאין קונים לסחורה המשומשת הזאת). השיא היה בשיר של מאור אדרי עם כל ההישגים שהיה כל כך מוצלח עד שנתקע לי בראש בלופ. יאללה פוטין יאללה טראמפ. אחרי שטראמפ ייבש אותו עם בולטון ופוטין ייבש אותו שלוש שעות בסוצ’י, הסרטון לא חזר. השורה האהובה עלי היתה “אין הזדמנויות שניות”. כנראה ש”שלישיות” לא נכנס טוב.

כחול לבן (פה) – גם הם הצטרפו לתנועה הירוקה עם מיחזור קל מאפריל (מכירת הצוללות למצרים), אבל חידשו הרבה והכניסו שם המון בלבולי מוח. טענו שעם עלות הבחירות החוזרות אפשר להגדיל את סל התרופות ולבנות בתי חולים (גנץ אפילו הצביע על אבן באמצע שומקום כאבן הפינה של בית חולים). זה כמובן קשקוש, כי עלות הבחירות היא חד פעמית והגדלת סל התרופות היא התחייבות לשנים קדימה (וזה בלי לדבר על העברית העילגת, שתיים עשרה מיליארד במקום שנים עשר מיליארד. בושה). גם הכניסו שם תשדיר עם גנץ עושה אודישן למאסטר שף. סליחה, מספר את קורות חייו עד שהצופה נרדם. ולסיום, הסרטון שהעלה אצלי גבה הוא זה של לפיד מציג מעטפות. אחת עם חשבונות (ופרסום סמוי לישראכרט) והשניה של הבחירות לכנסת העשרים ושתיים. אין לי מושג איך לפיד שם את ידו על מעטפה שנראית לגיטימית (אלא אם שינו את הצבע ואז היא בבירור מזוייפת), אבל אם היא מעטפה אמיתית מדובר במחדל גדול. לטיפולה של ועדת הבחירות שככל הנראה נרדמה בזמן הצפיה בתשדירים לפני אישורם.

למי אצביע? ככל הנראה לאחת הרשימות שמופיעות כאן. אצל כולן אצא בדמעות, מכולן אתאכזב החל מהרגע שבו המעטפה תיכנס לתיבה. אין בחירה מושלמת, כולן מזעזעות. השיטה שלי היא לבחור נושא אחד בלבד להתמקד בו, משהו אחד שחשוב לי שיושג מיד אחרי הבחירות, ולהצביע לפיו. על התחום המדיני והכלכלי ויתרתי סופית לבחירות האלה ובחרתי נושא אחר. אני עדיין מתלבט, אבל כבר יש נטיה די חזקה לאחת הרשימות. אסתום את האף, אסתכל הצידה ואכניס את המעטפה. כל הצבעה בפתק כשר עדיפה על אי-הצבעה או גרוע מכך – פתק לבן (אי-הצבעה משולבת בבזבוז זמן). אי-הצבעה זו הבחירה הגרועה ביותר למי שנמצא בארץ ביום שלישי.

לכו להצביע!
יום טוב.
שלכם,
nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה