מתגלגלים למשפט ולמלחמה

לילה טוב לכולם!

אחרי הרבה ביקורים אצל סוכן הביטוח וניסיונות פשרה, אתמול הגשתי תביעה נגד חברת ההסעות שהנהג שלה פגע לי ברכב. מסתבר שזה עניין פשוט מאוד שכולל כניסה לאתר בתי המשפט עם דפדפן כרום בלבד (כי בפיירפוקס הוא מסרב לעבוד כמו שצריך), הכנסת פרטים בממשק שנכנס לרשימת הממשקים המעצבנים ביותר שנתקלתי בהם ולבסוף תשלום אגרה לא נוראית במיוחד. אחרי כל התהליך קיבלתי אישור על פתיחת התיק שבו כתוב שיש להמציא את כתב הטענות לצד השני עד 5 ימים בדואר רשום. מצד שני, באתר של התיק היה כתוב שהמכתב כבר נשלח. אתמול התקשרתי למרכז המידע של בתי המשפט (מסתבר שהם עונים מאוד מהר) וביררתי את הנושא. מסתבר שזה תפקיד המזכירות. אני רק צריך לחכות עד שיתקבל תאריך לדיון וכשזה יגיע, לבקש מהשמאי שיבוא להעיד.

בינתיים בגזרת העבודה בבחירות היו מספר התפתחויות מעניינות. בשבוע שעבר הוצע לי לעבוד באחד מבתי הכלא באיזור מגורי (אמנם לא סופרים קולות, אבל אוכל להיות בבית לפני המדגם). כמה ימים לאחר מכן נאמר לי שההצעה הזאת כבר לא בתוקף ובמקום זה הוצע לי לעבוד בקלפי במקום מגורי (אפילו לא אצטרך להצביע במעטפה כפולה). שאלתי האם ניתן לעבוד יום שלם ונעניתי בשלילה. בלית ברירה נאלצתי לבקש את משמרת הערב המעניינת יותר (אבל זו שעלולה לגרור אותי לחזרה הביתה אחרי אחת בלילה. זו קלפי גדולה עם אחוזי הצבעה גבוהים) ולקוות שאיכשהו מי שאמור לעשות את משמרת הבוקר לא יוכל להגיע. עוד יתרון של עבודה במקום המגורים הוא גישה לאוכל. ב-2013 לא קיבלתי ממרצ אפילו כוס מים.

גם הסקרים מתחילים להיות מעניינים, במיוחד זה שפורסם היום בערוץ 12. שש מפלגות נמצאות על סף אחוז החסימה, כאשר למפלגות בגוש השמאל סיכוי קטן יותר “להישאב” על ידי המפלגה הגדולה (מצביעי בל”ד לא יחלמו להתקרב לגנץ ומצביעי מרצ סולדים ממנו מספיק. התחרות שלהם היא מול העבודה). מצד שני, מימין יש ברוך רציני: ישראל ביתנו, כולנו, הימין החדש וזהות נמצאים ממש על הסף. אמנם כשכל המפלגות עוברות מצב הגושים הוא 64-56, אבל לביבי יש יכולת מופלאה ליצור תחושת משבר (ההובלה של כחול-לבן בסקרים מאוד תורמת, וגם ירי רקטות לתל אביב) שמחזירה את המצביעים הביתה. אם ליברמן, כחלון, בנט ושקד ילכו הביתה, שמפניות יפתחו ברחבי הארץ. אפילו אם שתיים מתוך שלוש המפלגות האלה ישארו בחוץ (הימין החדש וכולנו, ליברמן משעשע ומכניס קצת עניין, אפשר להשאיר אותו בכנסת) אני מבטיח לא להזיל דמעה.

זהות היא עניין קצת יותר מורכב מבחינתי. מצד אחד, יש שם מצע כלכלי ואזרחי שאני יכול לחתום על רובו (ואלה שלא קרובים בהרבה לעמדתי מאלה של שאר הרשימות הריאליות המתמודדות לכנסת). מצד שני, האובססיה עם “הכרעה” והר הבית קצת פחות מושכים אותי (כבר מזמן הצעתי לבנות שם חניון כפתרון לסכסוך). אבל מעבר לעניינים המדיניים, יש לי שתי בעיות עיקריות עם זהות: פייגלין (ואמסלם) והשאיפה לאוטופיה. הבעיה עם פייגלין היא שאני לא מאמין לו. לא מאמין להצגות הלגליזציה ולא מאמין לדיבורי החירות. ברגע האמת, כשתעלה הצעת חוק כלשהי הנוגעת לענייני דת, החירות תעוף מהחלון.

השאיפה לאוטופיה בעייתית מהסיבה שהיא תמנע מהם (תיאורטית) להצביע בעד שלבי ביניים מהמצב הקיים לחזון שלהם. למשל, במצע של זהות יש הצעה לביטול רישום הנישואים בארץ (רעיון מעניין, אבל לא ישים בכדור הארץ כרגע), אבל ברור שזה בלתי אפשרי בזמן הנוכחי (או בארבע השנים הקרובות). מה שכן יכול לקרות הוא הצעות לשיפור המצב הקיים, למשל הכרה בנישואים חד מיניים. לזה יתנגדו בזהות (או לפחות פייגלין עצמו יתנגד) וכרגע תומכיהם (המעצבנים מאוד) באינטרנט טוענים שאנחנו, פשוטי העם, לא מבינים בכלל את המצע ורוצים שלהט”בים יוכלו להתחתן עם מי שהם רוצים ופשוט לבטל את הרישום. זה נהדר, אבל לא ישים כרגע. השאיפה לאוטופיה היא התנהלות גרועה מאוד בפוליטיקה שהולכת בצעדים קטנים. הם פשוט יצביעו נגד כל הצעה שמשפרת את המצב אבל לא נופלת בדיוק על ההצעה שלהם.

מעבר לכך, הקמפיין האינטרנטי שלהם הוא מטרד אחד גדול. אי אפשר לברוח מהנודניקים שחייבים לדחוף את המפלגה הזאת לכל מקום (ואני מדבר בתור נודניק שדחף את עלה ירוק – הרשימה הליברלית ב-2013). מדי פעם אני נהנה להתעלל בהם בציון ההתנגדויות שכתובות פה בפוסט ומקבל את התגובה הסטנדרטית “אתה בכלל לא מכיר את פייגלין ואת המצע”. אז אני שולף את נשק יום הדין: חברותי בקבוצות הליברליות בפייסבוק עוד מתקופת המחאה החברתית (וקצת לפניה) והעובדה ששמעתי על פייגלין עוד מהפריימריז בליכוד ב-2012 (גם תיבת התהודה של עלה ירוק ב-2013 עוזרת להשתיק אותם, למרות שהסקרים האחרונים אכן מחמיאים להם). זה לרוב גורם להם לשתוק ולחפש קורבנות אחרים להסביר להם שלזהות כנראה לא יהיו הרבה מנדטים ליישם את התוכנית המדינית ולכן אין מה לחשוש (ומאותה סיבה בדיוק ניתן כמובן להבין שהתוכנית הכלכלית תיושם במלואה).

תומכי הלגליזציה שהולכים אחרי פייגלין יתעוררו בבחירות ינואר 2020 לאחת משתי אפשרויות: ריצה נוספת של זהות לאחר כישלון באפריל הקרוב (כנראה איאלץ להתנזר מפייסבוק במאה הימים שלפני הבחירות מחשש לשפיותי) או להתלבטות האם להצביע למפלגה שהבטיחה לגליזציה וקידמה בעיקר כלום ושום דבר. אחרי הכל, זהות תיכנס לממשלה עם או בלי לגליזציה (ביבי יבטיח לבחון את הנושא ויקח לו יותר זמן ממה שלקח למדנלבליט להחליט) והשחרור המיוחל של הצמח לא יבוא. אולי מקומות 3 ו-4 ברשימה ישמיעו כמה קולות ליברליים, אבל הם יושתקו ברעש הפופוליסטי של הכנסת והחברתיים למינהם.

ולסיום, נראה שמישהו בעזה החליט לחגוג את יום הפאי בשיגור גלילים לעבר תל אביב. אמנם בגליל יש בהחלט יצוג מכובד לפאי, אבל במסלול בליסטי פשוט אין שום יצוג למספר הזה. נראה את המהנדסים בעזה יוצרים רקטה עם מסלול של חצי מעגל. זה יראה יכולת הנדסית מרשימה ויהיה חסר תוחלת בדיוק כמו מבצע קלפי הארד שנצא אליו בקרוב למשך שבוע-שבועיים כדי להזכיר מי פה מר ביטחון ומי “הרמטכ”ל הכושל” שמונה על ידי מר ביטחון וקיבל ממנו את כל הקרדיט.

יום טוב.
שלכם,
nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה

התגובות של 6 למתגלגלים למשפט ולמלחמה
  • מרים
    19/03/2019 ב13:59

    מזל טוב ליום הולדת!
    הגיל לא חשוב, העיקר מה הספקת עד עכשיו, ואתה הספקת מה שאנשים לא מספיקים ב50 שנה.

    בחירות 2019 – הניחוש שלי:

    ביבי (או מי שיחליף אותו בזמן שהוא מקבץ נדבות ליצוג משפטי) – 27 מנדטים

    בני (שלא סתם שותק, כשהוא פותח את הפה אין לו מה לומר, ועכשיו גם הסתבך עם האוצר) ולפיד (השקרן הפתולוגי שממציא סיפורים מהתחת) – 20 מנדטים – וגם אם יהיו להם 40 הם לא יוכלו להרכיב ממשלה.

    גבאי (שאמר היום ששכר המינימום יעלה ל7000 ₪ ועל הזין שלו איך ומאיפה כמה ולמה) – 8 מנדטים

    זהות (אני באמת מקווה שלא אתבדה במפלגה או באחוזים) – 8 מנדטים

    אין-לי-מה-למכור בנט ומזל-שהיא-פה שקד – 7 מנדטים

    כולנו מבזבזים את כספי הציבור – לא עובר

    איחוד מפלגות הימין – 4 מנדטים אולי. או לא עוברים.

    מרץ (שפתחו את המצע שלהם ב20 עמוד על העדפה מתקנת לערבים ועוד 20 עמוד על שוויון מגדרי בכוח, ואח”כ המון סוציאליזם חברתי) – 4 מנדטים במקרה הטוב, או לא עוברים.

    ערבים וחרדים – לל”ש מעבר לריבוי טבעי

    זהות – פעם חשבתי שפייגלין הוא ימני פשיסט ולא הקדשתי לו מחשבה בכלל.

    לפני שנתיים שמעתי את הריאיון אתו בגיקונומי ונפלתי. עד אותו רגע חשבתי שאני היחידה שחושבת כמוהו בכל המדינה.
    מאז אני חופרת לכולם להצביע לו. בהתחלה אמרו לי שאין לו סיכוי. אח”כ, במהלך מבריק, הוא צירף את הסטלנים (צירף אותם אליו במקום להגיע אליהם כמו שעשו הליברלים בקמפיין הגרוע בהיסטוריה שסתם נתתי לו את הקול שלי), ופתאום התחילו לתת לו במה. עכשיו אני רואה שבתגובות בגלובס יש כלפיו אהדה עצומה (גלובס השמאלני, כן?), וגם אם 50% מהן בתשלום, זה עדיין המון.

    ההכרעה היא לא אובססיה אלא חזון, ומן הראוי שיהיה למישהו אחד כזה. זה לא אומר שזה יקרה מחר, והוא בעצמו אומר שזה לא לקדנציה הזו כי לא יוכל לממש אותו. אני לא יודעת אם אתה מאמין ברעיון של שתי מדינות (אני באופן אישי, לא) אבל רעיון של מדינה אחת עם שיוויון זכויות לא כזה מופרך.

    ולמה לא להאמין לו?? הוא בכנסת 25 שנה, ומאז אומר רק אמת, ועושה רק מה שהוא אומר (ואפילו יודע חשבון ואנגלית ויש לו השכלה ודרך ארץ, מה שלא ניתן לומר על אחרים)

    הוא בעד הפרדת דת ממדינה, ומאוד קולני לגבי זה. אני לא מבינה ממה אתה מסיק שהוא ירצה חקיקה דתית.

    ואוטופיה מול דרך האמצע… כל מה שיש לך חוץ מזהות זה לא דרך האמצע אלא קרונות שלא מחוברים לקטר, עומדים במקום, והנוסעים שואלים כל רגע מתי נגיע.זו לא אוטופיה, אלא חזון. זה לא אומר שבנאדם לא יודע לבחור את המלחמות שלו או להתפשר איפה שצריך. מנין לך שהוא יצביע נגד כל מה שלא בדיוק-בדיוק מה שהוא רוצה? אילו היה כזה, לא היה מצליח להביא לרשימה שלו אנשים מכל הסוגים שממש לא חולקים אתו השקפת עולם מלאה.

    התוכנית המדינית לא תיושם כי צריך להיות במעמד ראש ממשלה. לתוכנית הכלכלית יש סיכוי כי פייגלין דורש את תיק האוצר כתנאי לכניסה לממשלה.

    וכן, אני מהנודניקים. אין לי שום מדיה חברתית אבל יש לי הצלחה לא מבוטלת – אני חושבת שעד היום הבאתי להם לפחות 300 בוחרים וזה בלי לספור את אלה שהם יביאו בשיטת הפירמידה.

    אגב, אני גם לא מסכימה אתו על הכל, למשל לתת מעמד תושב כחלופה לאזרחות. לדעתי צריך לתת אזרחות, גם ככה אנחנו רוב אלקטוראלי. או שיווק הקרקעות לאזרחים – אני לא ממש מבינה איך ישמור על עתודות קרקע ומה התוכנית שלו. או ביטול רישום נישואין – אולי לא נתערב מבחינה דתית מי נישא ואיך, אבל לפחות שיהיה רשום איפשהו, לא? ועוד כמה כאלה. או העברת סמכויות לרשויות המקומיות – הן כלכך מושחתות שצריך לחשוב טוב על זה, ועוד כמה כאלה.

    אז לא הבנתי – למי אתה מתכוון להצביע????

    רציתי לשלוח לך את זה במייל כי נהייה ארוך מאוד, אבל הלינק למייל שלך פה לא עובד 🙁

    הגב
    • nadavs
      19/03/2019 ב14:31

      קודם כל, תודה רבה!

      שנית, המייל שלי הוא nadavs@nadavs.com (כן, עד כדי כך מתוחכם). איפה יש פה לינק למייל שלי? אולי באמת כדאי להוסיף.

      שלישית, חסרים לך בערך 15 מנדטים בהימור.

      ולגבי זהות – פייגלין היה בכנסת שנתיים בלבד, שם לא היו הישגים מרשימים במיוחד (אבל ממילא קשה להשיג הרבה בתור ח”כ מוקצה בכנסת כ”כ קצרה, אז לא נחשיב לו את זה). כמו שאת יודעת (אם קראת פה מספיק אחורה, במיוחד סביב בחירות 2013), מבחינה כלכלית ומבחינת עמדות על חירות אנחנו די דומים. מהבחינה הזאת אני חותם כמעט על כל מילה בחלק הזה של המצע.

      עניין האוטופיה – חברי המפלגה של פייגלין (או הוא עצמו) נשאלו האם יתמכו בנישואים להט”בים ותחב”צ בשבת וענו בשלילה. אני מבין את המטרה הסופית – ביטול רישום הנישואים (בעייתי) והפרטה של התחב”צ (תומך), אבל מדובר בקפיצה ענקית מהמצב הנוכחי. לעומת זאת, שתי ההצעות האלה ישפרו את חייהם של חלק מהאזרחים. בפוליטיקה קשה מאוד לבצע קפיצות ענקיות.

      לגבי המצע המדיני – אני לא תומך ברעיון המדינה האחת. גם אם הדמוגרפיה תתחלק 65-35 (לא סביר גם לפי ההנחות השמרניות, אלא אם עזה נשארת בחוץ) מדובר על קואליציות של סביב ה-70 מנדטים שלא יכולות לקדם הרבה בגלל שהחלק המשותף לכל המפלגות יהיה “אנחנו לא ערבים”. אם כוללים בתרחיש את עזה או שיש ביו”ש יותר פלסטינים ממה שחשבנו, מתקרבים בקלות ל-50-50.

      והכי חשוב – אני לא מאמין לו. ביום שני שעבר הייתי בהרצאה של עמית סגל והוא אמר שם שבסופו של דבר, פוליטיקה והצבעה זה עניין שמגיע מהבטן ולא מהראש. לפייגלין היו הרבה פרסומים בעייתיים בשנים האחרונות (כמו תוכנית מאה הימים שפוטרים בקלות כי “זה היה לפני עשר שנים”. מוזר, כי אני דווקא קראתי אותה לפני כמה שנים, כשרק הוקמה זהות או קצת לפני). גם אני השתנתי בעשר השנים האחרונות ושיניתי את דעתי, אבל אני לא מועמד לבחירה וגם יש לי קבלות על שינוי הדעה הזה (הבלוג הזה וההשתתפות האינטנסיבית בקידום עלה ירוק – הרשימה הליברלית ב-2013, למשל). נכון, זו תחושת בטן שאמורה לעמוד כביכול בסתירה לכל עיסוקי כחוקר, אבל אין מה לעשות. זו פוליטיקה, לא מדע. אם פייגלין יכנס לכנסת ויקדם את הדברים שבהם אני תומך, אשקול מאוד ברצינות לתמוך בו בבחירות הבאות (בהנחה שהרשימה שלו תישאר סבירה). כרגע, לצערי, קשה לי להאמין לו. לא פסלתי את זהות לגמרי, אבל באמת קשה לי.

      למי אני מצביע? בחיי שאין לי מושג. המצב קטסטרופלי. מזל שאני עובד בקלפי ואוכל להתלבט עד 21:57 בערך. שוב, זהות היא אופציה, אבל אחת עם סבירות קרובה לאפס.

      nadavs

      הגב
      • מרים
        07/04/2019 ב10:40

        דבר ראשון, אני רוצה לומר לך שאני מאוד נהנית מהבלוג שלך. הניתוחים המשעשעים, הכתיבה הקולחת (הלוואי עליי) והעובדה שאתה מוכן לנבור בשבילנו בזבל בשביל למצוא את הפנינים 
        המנדטים החסרים יתפזרו ביחס שווה או יתפזרו ברוח הרשימות המטופשות (אורלי לוי, אורן חזן, וכל יתר הgood doers)
        לא רק שהמצע שלו מעולה, הוא גם מריץ את גלעד אלפרט למשרד האוצר. זה לבד השג ענק לכלכלת ישראל מבחינתי.
        הוא חוזר ונשאל מעל כל במה את מי יעדיף – גנץ או ביבי, והוא עונה באופן הכי ברור שהוא יצטרף למי שייקח את המצע שלו הכי רחוק, ובאופן ספציפי, למי שיתן לו את החינוך והאוצר (במידה ויהיו לו מספיק מנדטים) + לגיליזציה כתנאי מקדים.
        זה לא נשמע לי כמו בנאדם של הכל או כלום.
        אתה יוצא מנקודת הנחה שהערבים לא ירצו לקדם שום דבר. אני חושבת שאנשים כמו איימן אודה ישמחו לקדם נושאים כלכליים וחברתיים. בנושא המדיני, במידה ויהיה סיפוח מלא כמו שפייגלין מציע, הוויכוח מול הח”כים הערבים יסתכם במה צריך לעשות בנאדם כדי לקבל אזרחות ולא תושבות.
        אני לא תמימת דעים עם פייגלין לגבי האזרחות (אני חושבת שאתה יותר ימני ממני בנושא הזה). אני חושבת שאו שאנשים הם מחבלים ותומכיהם, ואז צריכים להיות מתים או מוגלים, או שהם נורמטיביים ואז צריכים לקבל אזרחות מלאה. אני לא רואה איך פתרון שתי המדינות עוזר לנו להתפרד מהפלסטינים. הרי רבים מהערבים בעלי האזרחות הישראלית תומכים בטרור, ולא יקבלו שום מדינה פלסטינית אפילו בקוי 67 כפתרון מספק.
        במאמר מוסגר, שמעתי אתמול ראיון עם יחיא מחאמיד שאמר שהוא לא יכול לאכול חומוס באום אל פחם כי לא יגיע חי לחומוסיה, אז זו לא רק בעיה עם הפלסטינים ויש להגיע לפתרון רוחבי שכולל כריתה כירורגית של הטרור ותומכיו, הרתעת ה”מתלבטים” והחזרת שלטון החוק וזכויות האדם לכל חלקי הארץ. זה לא יקרה היום, אבל בסוף זה לדעתי הפתרון היחיד שלא יותר גרוע מאסטרטגיית ה”שב ואל תעשה” שאנו נוקטים היום.
        מודה שאני לא יודעת מהי תוכנית מאה הימים (משהו שקשור לנפוליאון?… ראיתי בגוגל בהקדר של שקד אבל לא הבנתי כלכך מה הם רוצים).
        הצבעות באמת באות מהבטן. זה מזכיר את ברקוביץ’ ש”ראיין” את פייגלין ובסוף אמר משהו כמו “אתה אחלה גבר בלה בלה בלה אבל אני לא יודע למה, אני לא מאמין לך”.
        אני סבורה שה”לא מאמין” הזה נובע מכך שהוא לא מהמחנה שלך. אנחנו פוחדים מהאחר ולא בכדי. הוא לא כמונו ולכן קשה להבין את מניעיו ולצפות את התנהגותו.
        בדיוק אמרתי לבעלי אם פייגלין היה ערבי (כי לחילונים שמאלנים כאלה כבר הוכחתי שאני יודעת להצביע למרות שהם “אחרים” בשבילי), האם הייתי מצביעה לו. אני רוצה לקוות שכן.

        חבל שהתגובות האלה נקברות בפוסט לא עדכני… טוב לא נורא, גם ככה אני מגיבה פה לבד 🙂

        הגב
        • nadavs
          07/04/2019 ב11:25

          תודה רבה על המחמאות 🙂
          אין מה לעשות, קשה להזיז אנשים מצד לצד בספקטרום הפוליטי. רוב האנשים נשארו בצד שבו הם היו בגיל 18, עם סיכוי גדול מאוד שמדובר בצד של ההורים שלהם. לגבי פייגלין נראה בארבע השנים הקרובות.

          את לא לבד פה, אני קורא את כל התגובות 🙂

          אל תשכחי ללכת להצביע 🙂
          nadavs

          הגב
          • מרים
            07/04/2019 ב11:28

            אני שיניתי את דעתי כמה וכמה פעמים מאז גיל 18 וכמוני רבים. זה המבוגרים יותר שלא זזים – הבני 50 ומעלה. פוליטיקה ישנה שפחות דומה לדמוקרטיה ויותר לדמות אב שסומכים עליו ולא מבקרים אותו.

            אני יודעת שאתה קורא, אבל זה רק אתה ואני 🙂

            לפחות תגלה למי הצבעת אחרי הבחירות?

          • nadavs
            07/04/2019 ב11:32

            פה בבלוג? לא רואה סיכוי גדול שאגלה 😉

            nadavs

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.