בדרך למשפט

צהריים טובים לכולם!

לפני כארבעה חודשים עברתי תאונת דרכים קלה. הדרך לקבלת פיצויים היתה ארוכה ומתישה, אך בסוף הפוסט שנכתב לפני חודשיים היה נראה שהסאגה הזאת בדרכה לסיום. לצערי הרב, לחברת ההסעות היו תוכניות אחרות. לפני כחודש קיבלתי הודעה מסוכן הביטוח שהתביעה שלי נגד חברת הביטוח שלהם נדחתה בגלל שההשתתפות העצמית שלהם גבוהה מהסכום שתבעתי (מדהים כמה המצב שלהם קשה, ביקשתי לא מעט). עם המידע הזה נסעתי ישירות לחברה עצמה (אחרי שסוננתי באגרסיביות בטלפון שלהם), סיפרתי להם על המקרה ושאלתי מה לעשות. הם אמרו לי ללכת לחפש, שהחלפתי את כל הרכב על חשבונם ושבכלל לא היתה תאונה ואני מדמיין. אחרי שהצגתי את סרטון הפגיעה בפעם האלף נאמר לי שאין מצב שצריך כזה סכום גדול ומדובר רק במכה קלה בכנף שאפילו דן חלוץ לא היה מרגיש. יצאתי משם עם עשן מהאוזניים לאחר שסיכמתי איתם שנתראה בבית המשפט.

משם פניתי לסוכן הביטוח שלי והוא ביקש שאגיע אליו למשרד. סוף סוף זכיתי לפגוש את מי שמחדשת לי את ביטוח הרכב וכעת גם את הסוכן עצמו, שהיה מאוד נחמד. נתתי לו לדבר עם קצינת הבטיחות והוא, בתור אדם קצת פחות סבלני ממני, הצליח להתעצבן עליה בזמן שיא (היא אישה מאוד מעצבנת). הוא איים עליה בהגשת תלונה במשטרה נגד הנהג ובכך שאין להם שום קייס כי יש דו”ח שמאי. היא לא השתכנעה במיוחד וניתקה לו את הטלפון בפנים.

אחרי שקרא להם נוכלים וגנבים, עבר להכתיב לי כתב תביעה פשוט לבית המשפט לתביעות קטנות. בנוסף, המליץ לי ללכת למשטרה אם לא יחזרו אליו מהנהלת החברה תוך עשר דקות מהרגע שיצאתי מהדלת. כמובן שלא חזרו אליו. כך מצאתי את עצמי בתחנת המשטרה בנתניה מדווח על תאונת דרכים כדי לברר מי הנהג. השוטר שקיבל אותי היה מאוד חביב והכניס את התלונה שלי למערכת תוך דקה. בסיום התהליך, אמר לי שתוך כמה ימים אמורים לחזור אלי עם עדכון על התיק.

מאז עברו כמעט שבועיים ואף אחד לא דיבר איתי. התקשרתי היום לתחנה, סיפרתי להם מה קרה והם אמרו לי להגיע לקבל אישור על הגשת תלונה. כשהגעתי לשוטרת שמטפלת בקבלת אישורי תלונה, היא אמרה לי שהנושא עדיין בחקירה וכרגע לא סגור, כך שלא אוכל לקבל אישור. בעצתה, המתנתי עוד קצת בתחנה כדי לראות אם העניין נסגר, אבל זה לא קרה. השארתי את הפרטים שלי שם ואמורים להתקשר אלי מחר כדי לעדכן אותי במקרה. אולי גם משטרת ישראל נתקלה בקצינת הבטיחות הזאת והיא מורחת גם אותם. אם היא רק תעז להגיד שלא קרה כלום או שהנהג לא ברח והשאיר לי פרטים, המשטרה תקבל מיד סרטון באורך מלא שמראה עשר דקות קדימה מרגע הפגיעה. בשלב הזה, מבחינתי שהחקירה תהפוך לפלילית. עד כדי כך הם עצבנו אותי.

ברגע שהמשטרה תסיים את עבודתה ואקבל אישור, אוכל לגשת לבית המשפט עם כל הפרטים ולתבוע את הכסף שהם חייבים לי. באמת כבר נשבר מכל הברוך הזה, אבל אסור לוותר מול הנוכלים האלה. מי שפגע צריך לשלם ומי שלא רוצה לשלם עכשיו יצטרך לשלם גם על המשפט.

מעבר לכך שמעצבנים אותי בחברת ההסעות, מישהו מנסה לעצבן אותי גם בבלוג הזה ובאתרים נוספים שלי. מסתבר שיש ניסיונות חדירה בלתי פוסקים לעמוד הניהול של האתר ובאחד האתרים מישהו אפילו הצליח להיכנס ושינה את הסיסמה (אפילו לא שמתי לב במשך חודשיים עד שניסיתי להיכנס. למזלו הרע, אפשר לעקוף את השינוי שלו בחמש שניות בערך). מאז הקשחתי מאוד את האבטחה, אבל הניסיונות ממשיכים. רק היום קיבלתי שמונה מיילים על שמונה אנשים שונים (ככל הנראה בוטים) שנחסמו. באמת לא ברור מה מטרת התקיפות האלה – אין שום מידע אישי מעניין באף אחד מהאתרים האלה, ומי שפרץ לאתר אחר שלי אפילו לא עשה בו שום שינוי מלבד שם משתמש, סיסמה ואימייל. אולי את האימייל הוא לא היה צריך לשנות, כי דיווחתי עליו לגוגל.

בינתיים, בפוליטיקה יש מלחמת דיסאינפורמציה ענקית, אז אני פשוט יושב בצד, נהנה ממלחמות הבוץ ושובר את הראש בהחלטה למי להצביע. בזמן הזה אני טורח להצביע בפני אשתי (בעלת הסבלנות האינסופית) על כל שלט בחירות לא חוקי (כמו אלה שכחלון פרסם בימים האחרונים) ומבין למה לא ניסו ממש לשנות את יכולות האכיפה של ועדת הבחירות המרכזית.

לסיום, ועדת הבחירות המרכזית פתחה עמוד פייסבוק די מושקע שמעודכן כמה פעמים ביום ובשבוע שעבר שודרה בו בשידור חי הגשת הרשימות. היום הראשון היה רגוע (עופר ליפשיץ הגיש רשימה! יש למי להצביע) עם טעות של השופט מלצר: בדיון על מקרה פלאטו שרון (קיבל מספיק קולות לשני מנדטים והוא היה היחיד ברשימה) טען השופט שהיו רק 119 חברי כנסת, למרות שהיו 120 כמו תמיד. גם כשהגיע האחד והיחיד, עופר ליפשיץ, עם רשימה שכוללת אותו בלבד, דאג היועץ המשפטי להבהיר שהכל בסדר ואם הוא בטעות יקבל פי 170 יותר קולות ממה שקיבל ב-2013, לא יקרה אסון.

ביום השני הוגשו לא פחות מ-35 רשימות נוספות והביאו את מספר הרשימות לשיא של כל הזמנים: 47. מנכ”לית הועדה אמרה שם שיהיו חייבים להגדיל את כוורת הפתקים בשתי שורות (צריך 48 פתקים סה”כ) ולארוז את כל זה מחדש, כי הכל כבר ארוז. אחד מרגעי השיא של אותו יום היה ללא ספק בזמן הגשת הרשימה של אלי ישי. כשאמרו לו שהוא הרשימה ה-45 וזה המון, הוא פנה למי שישב לידו ושאל “מה יש לאנשים להגיש סתם רשימות?”. מודעות עצמית זה לא בדיוק החלק החזק שלו. גם אורן חזן תרם את חלקו להופעה ושאל אחרי הגשת הרשימות לגבי יכולתו לשלוח משקיפים (המנכ”לית ענתה לו שהגיע הזמן לקרוא את ההוראות). הנציג של מפלגת גל הירש, שביקש את האותיות “זיק”, נענה שאי אפשר לבקש שלוש אותיות ולכן ביקש את “נקי”. כנראה שלא הכל ברור לאנשים שם.

עם כל הכבוד לרגעים המשעשעים האלה (ומדובר כאן רק בחלקים שראיתי, יש עוד כמה שעות שפספסתי), השיא מבחינתי היה ביום הראשון בהגשת הרשימה של מפלגת “כולנו חברים נ נח” (כן, יש דבר כזה. צפו מהדקה ה-24). מי שהציג את הרשימה תקף את בית המשפט (מול שופט בית המשפט העליון) וטען שבישראל יש דיקטטורה (כשהוא מגיש רשימה לבחירות). בשלב מסוים חברי הועדה איבדו סבלנות וביקשו ממנו לשתוק, אבל זה לא עזר. רק לבסוף הוא הסכים להקשיב להם, לקח את הטפסים ובזה נגמרה הגשת הרשימות לאותו יום. צפו בוידאו. לא תתאכזבו.

יום טוב.
שלכם,
nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה